העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נח · פירוש ד
אין דיניהם דין ואי טעו הדרי ולא משלמי. משמע דס"ל לרבינו דעיקר מחלוקת דשמואל ור"א לא שייך אלא בטעו. או בספק כאשר יבואר לפנינו דתלי' בדטעו והיינו הך. אבל בלא טעו כגון שהלכו לשאול ממומחה ואמר שכדין שפטו הוי דין מעיקרא ולא כמש"כ הרי"ף בסנהדרין פ"ד בבא חמישאה דדינא ל"ד בין טעה בין לא טעה כר"א דאמר דשנים שדנו אין דיניהם דין וכ"ש יחיד. וכ"כ בעה"מ שם בבבא רביעאה. והרא"ש הוסיף וז"ל ומשמע בכל ענין אין דיניהם דין אפי' לא טעו וכן מוכח מההוא אודיתא דלא הוי כתוב בה במותב תלתא הוינא. ואע"ג דהני תרי דנו ד"ת לא הוי הודאה עכ"ל. ולטעמייהו אזלי. דלהפסק של הרי"ף ורא"ש כר"א י"ל דה"ה דפליגי בלא טעו ור"ל בהני דבעינן ב"ד כמו בהודאה וקיום שטרות. אבל רבינו שפוסק כשמואל ומכ"מ מודה דקיי"ל בק"ש והודאה דבעינן תלתא מטעם שיבואר באות י"ד בס"ד. וא"כ לא מהני מחלוקתם אלא בדטעו. וממוצא דבר נשמע לפרש מש"כ הרי"ף דפליגי בלא טעה. רצונו דנ"מ במילי דבעינן בי דינא וכמש"כ הרא"ש. ומהריב"ל והביאו בש"ך סי' כ"ה ס"ק מ"ג נתקשו בדברי הרי"ף דאי לא טעו מאי נ"מ. והעלה מהריב"ל דר"ל דלא ידעינן אי טעו או לא א"צ המתחייב לקיים את הפס"ד. והיינו שכ' הרי"ף שם הילכך אפי' לא טעו ובעא חד מינייהו למיזל לב"ד מומחה מצי הדר בי' כו'. והכי מבואר בגמ' ד"ה ב' איתבי' רבא לר"נ כו'. מיהו כ"ז נכלל במש"כ רבינו ואי טעו כו' דהא בהא תלי' דאי טעו ודאי הדר דינא וממילא מספק אינו מחויב לקיים הפסק. אבל אי טעו משלמי ולא הדר דינא ממילא מחויב לקיים הפסק איברא מש"כ הש"ך שם דאפי' לא טעו בברור יש נ"מ ע"ש. וזה מוכח מדברי רבינו להיפך. מדלא כתב הנ"מ אלא בדטעו:
כשמואל. דאמר דיניהם דין כצ"ל: