אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא נח · פירוש ב

פירוש א

כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כו'. שליחותייהו דמומחין קא עבדין. הכי מבואר ב"ק ד' פ"ד שור בשור ושור באדם דשליחותייהו קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות: אלמא הו"ה ג"כ משום סברא זו דנין בבבל. והכי פשטא דסוגי' דגיטין ד' פ"ח ב' א"ל אנן שליחותייהו קא עבדין מ"ד אהודאות והלואות. והר"ן בסנהדרין ד' ג' הקשה דלמ"ל טעמא דשליחות. בטעמא דנעילת דלת סגי כמו לענין דרישה וחקירה. מש"ה פי' דהא דהמגרש הוא ענין מצוה אחרת שאמרה תורה שאסור לבא לפני הדיוטות ואע"פ שקבלו עליהן בע"ד כדרך שאסור לבא לפני העו"ג כו' כדי שלא ישתמשו ההדיוטות בכתר המומחין אסרה תורה שלא לבא לפני הדיוטות. וזהו שאלתו של אביי לר"י שאע"פ שתק"ח שיהי' הדין כשר בהדיוטות עדיין איסור זה במקומו עומד ואין כח ביד חכמים לבטל זה הענין והוא לבטל כתרן של מומחין כו' ותירץ לו דבשליחותייהו קא עבדין כו'. אבל רבינו לא כ"כ. וכמש"כ לעיל דקבלה בהדיוטות שרי מן הדין. ועיקר קושית הר"ן י"ל דבשלמא בדו"ח ניחא דהפקר אותו ב"ד שמקבלין עדות הפקר דלא ליבעי דו"ח. אבל הדיוטות שדנין ולא מצו לאפקורי ג"כ. ומאי מהני הפקר ב"ד לכאן. ומש"ה בעינן לומר דבשליחות דידהו עבדי. והא שפרש"י סנהדרין ד' י"ג ב' ד"ה למידן ד"ק כו' ובשאר ד"מ לא בעינן מומחין כדאוקימנא ריש פירקין משום נע"ד. והיכא דליכא נע"ד כגון בד' שומרין וגזילות וחבלות דיינין בבבל אע"ג דליכא מומחין דשליחותייהו קא עבדינן כדאי' פ' החובל כו'. משמע דבהו"ה לא בעינן סברא דשליחות וליתא. אלא סברא דשליחותייהו קאי על הא דהו"ה בא"י ג"כ. ועיקר מה שהעלה רש"י כאן בא ליישב קושי' התו' סנהדרין ד' ג' א' ד"ה שלא. מהא דב"ק דדיינין כל הני דשכיחי. וכתבו דכתובת אשה וירושת ומתנות ונזקי שור בשור הוי בכלל הו"ה וכל הנהו דמסקינן בהחובל דעבדינן שליחותייהו. והקשו עוד מהא שמצינו שגבו בבבל גזילות וחבלות ויישבו ע"ש. ועפ"י שיטתם כתבו שם בד"ה נזק היינו חבלות. דלא מיירי אלא בקר. ולא בשן ורגל. דדיינין בבבל. וא"כ הוי בכלל הודאות והלואות. אבל רש"י כ' במשנה גזילות. כופר בפקדון כו'. ובגמרא ד"ה מה הן קתני כו' ולמעוטי הודאות והלואות שהן באין על ג"ח כו'. הרי דדיני שומרין ג"כ בעי מומחין ולטעמי' פי' מוציא ש"ר להפסידה כתובה. ובעינן ג' מומחין בא"י. ומיושב ק' תו' שם ד"ח א' ע"ש. וא"כ קשה הא דרבא בב"ק פ' החובל. ומש"ה חלק בין א"י לבבל. וכ"כ בש"מ ב"ק שם בשם ריב"א. וכ"כ הר"ן בחי' סנהדרין שם: אבל התו' מיאנו בזה הישוב המרווח. משום דקשה סוגי' דגיטין שם שהרי רב יוסף הי' בבבל וקאמר אלא מעתה גו"ח נמי. משמע דכל הנכלל בגו"ח דמתניתין אין דנין בבבל ג"כ. וכ"כ הגאון בתומים סי' א' דכל עיקר קושית התו' הוא מהא דחזינן דבימי ר"י לא היו דנין גו"ח. ובחי' הר"ן שם יישב בדוחק שהקשה לו מהא דבא"י לא דנין גו"ח. ויישב לו ופירש דיני בבל. ולבאר דעת רש"י בזה צריך אני להאריך קצת ומזה נבא לדעת רבינו. דעוד נתקשו התו' בפרש"י גיטין שם דלפניהם ולא לפני הדיוטות היינו משום דכתיב ואל הזקנים אמר. והרי בסנהדרין ד' ב' מבואר דתלי' בהא דעירוב פרשיות כ"כ ובעינן ג' אלהים דכתיבי בפרשת שומרים. וה"נ אי' בב"ק שם דהא דבעינן מומחין משום דאלהים בעינן וליכא. עוד הרבו התו' סנהדרין דף ה א' ד"ה ואם הי' מומחה כו' להקשות על פרש"י דאתי כרב אחא דבצדק תשפוט עמיתך. להכשיר חד עפ"י ד"ת. דא"כ למ"ד ע"פ כתוב כאן. א"א לדון ביחידי אפי' מומחה. והרי רב יוסף בעי מומחין עפ"י ד"ת כמבואר בסוגי' דגיטין. ומכ"מ דן ביחידי. ועוד הקשו ע"ש. איברא שיטת רש"י בזה ליישב הא דאי' ברה"ש ד' כ"ה דקאמר מ"ד איחיד מומחה כו' ואימא ה"נ. ומשני אין לך מומחה לרבים יותר ממשה וקאמר לי' רחמנא כו'. ונהי דסוגי' זו אתי כרב אחא כמש"כ התו' שם ושם. מכ"מ אינו מובן א"כ מאי אולמא דיחיד מומחה עפ"י ד"ת. וכבר כתבו בשם הרמב"ן ז"ל דמשום התרת נדרים קאתי עלה. אבל בגמ' לא משמע הכי אלא משום דין ומשפט ס"ד הכי וע' טורי אבן שם שנשאר בקושיא. מש"ה העלה רש"י שאין מוכרח לומר לרב אחא דמכשיר עפ"י ד"ת יחיד. דה"ה הדיוט. דודאי י"ל דבעינן אותו יחיד שיהא מומחה ומשום דלפניהם קאי על ואל הזקנים וגו'. ושלשה הדיוטות דכשר אינו אלא תק"ח כמו לרבא. ובאמת אפשר דרב אחא ס"ל כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין הרי לא קאמ' במאי איכ' בין רבא לר"א ברי' דר"א אלא בהא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין. דרבא ודאי לית לי' דשמואל ור"א אפשר דאית לי' דשמואל. אבל בהא דר' אבהו לא פליגי. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קל"ז שראה נוסחא ישנה בפרש"י הכי דרב אחא אפש' אית לי' דשמואל. וע"ע באות הסמוך. נמצא דהא דקאמ' שם ד"ב אלא דלא בעינן מומחין כו' שלשה למ"ל כו'. ה"פ דכיון דלא בעינן מומחין משום דתלי' בהני אלהים דכתיבי בפרשה. וא"כ שלשה למ"ל. אבל אפשר דשלשה לא בעינן ומומחה בעינן משום דלפניהם קאי על ואל הזקנים וגו'. וזהו פשטא דברייתא דדף ה ואם הי' מומחה לב"ד כו' וכמבואר בסוגי' דרה"ש הנ"ל. והיינו שפרש"י עוד בד' ו ד"ה דן את הדין. במומחה ליכא למימר מדקתני סיפא כו'. וכבר תמהו הא אפי' מסיפא קשה לר"א. אבל למש"כ ניחא דודאי אפשר דר' אבהו מודה דחד מומחה שהוא סמוך כשר עפ"י ד"ת וכרב אחא ולא מקשה אלא מרישא. [ועפי"ז יתבאר פרש"י בד"ה אם לא קבלוך כו' שאמרו דיינת לן ד"ת. והקשו התו' דא"כ אפי' הדיוט דלא גמיר וסביר נמי כדמוכח בד' ו מרישא דמתני' דבכורות. אבל רש"י ס"ל דבאמת משנה דבכורות מיירי בגמיר וסביר דוקא אלא שאינו סמוך. ובהא הוא דמהני קבלה. אבל הדיוט לא מהני וכפשטא דברייתא דרשב"ג א' יפה כח פשרה מכח הדין כו' וכבר נתקשו התו' שם. ולטעמייהו אזלי דהא דסמוך חד כשר לר"א אינו אלא תק"ח. וא"כ מאי קשיא מרישא דילמא בגמיר וסביר לחוד ג"כ תקנו. אלא פשיטא להש"ס דרישא מיירי אפי' בהדיוט ומכ"מ מהני קבלה. אבל לרש"י לר' אבהו לא הי' תקנה אלא שלשה הדיוטות וחד מומחה שהוא סמוך כשר עפ"י ד"ת] וכ"ז לרב אחא. אבל לרבא דמה"ת בעינן ג' מומחין צריך לפרש בין הברייתא ואם הי' מומחה כו' בין משנה דבכורות אפי' הסיפא דוקא בדקבלי' [או דנקיט רשותא מר"ג דהוי כדקבלי']. ונ"מ בין מומחה לאינו מומחה לענין תשלומין. אבל לא קבלי' דינו לאו דין. ורב יוסף דס"ל דהוי דין ע"כ כרב אחא ס"ל. ומש"ה פרש"י בגיטין דלפניהם קאי על ואל הזקנים וגו'. ומיושב כל קושיות התו'. ונשובה נחזה עוד. דלרבא דמה"ת בעינן ג' מומחין. ותקנו משום נע"ד ג' הדיוטות. משא"כ שומרים וכיב"ז אבל בבבל דליכא סמוכין כלל עבדינן שליחותייהו בכל מילי דשכיחי. אבל לרב אחא דחד מומחה כשר מה"ת וזה הי' מצוי בא"י. וליכא נע"ד וע"כ כשהכשירו ג' הדיוטות לעשות שליחותן לאו משום נע"ד אלא מטעם אחר. וא"כ א"י ובבל שווין וכל מילי דשכיחי בכלל הודאות והלואות. וזהו סוגי' דגיטין אליבא דרב יוסף דכר"א ס"ל. כ"ז שיטת רש"י ז"ל. אבל התו' החליטו דלפניהם לא קאי אלא על אלהים הכתובין בפרשה וא"כ לרב אחא כשר אפי' הדיוט וכ"כ רבינו בסמוך ר"א ברי' דר"א א' מדאורייתא הו"ה בחד נמי סגי ואע"ג דלאו מומחה. וכ"כ לעיל סי' כ"ג אע"ג דאמר מר הי' מומחה לרבים דן אפי' ביחידי. הני מילי הו"ה דאמור רבנן שלא תנעול דלת כו'. הרי מבואר כשיטת התו' דגם זה תק"ח דמומחה כשר. וכ"כ הרמב"ם ה' סנהדרין פ"ב דעפ"י ד"ת יחיד הדיוט כשר ורב יוסף כרבא ס"ל: ותשכיל עוד ע"ד הרמב"ם. דאית' בגמ' איידי דבעי למתני תשלומי כפל דהוא ממון שאין משתלם בראש. תנא נמי חצי נזק דהוא ממון שאינו משתלם בראש. ופרש"י משום דמשלם פחות מן הקרן. וא"כ אפי' ח"נ צרורות שהוא רגל בכלל אינו משתלם בראש. וכדעתי' דלרבא מיירי אפי' במילי דשכיחי בא"י בעינן מומחין. וא"כ לחכמים בב"ק ד' ס"ה ב' דדרשי בראשו וחמישיתו ממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש. אפי' בח"נ צרורות פטור מה"ח. והרמב"ם בה' גניבה לא מיעט מחומש. אלא ממון המחייב כפל. אלא דס"ל דח"נ דתנן אינו אלא קרן דלא שכיחא ואינו גובה בבבל אפי' למ"ד פ"נ ממונא. והאי מיקרי אינו משתלם בראש. משום שאינו משלם אלא מגופו. ולגבי חומש בל"ז פטור למ"ד פ"נ קנסא. וא"כ לא נתמעט מבראשו וחמישיתו אלא ממון המחייב כפל. הרי דס"ל כפי' התו' דלכ"ע כל מילי דשכיחי בכלל הודאות והלואות. בין בא"י בין בבבל. אלא דלרבא הכל מטעם שליחות. אבל לרב אחא דקיי"ל כותי' לדעת הרמב"ם הודאות והלואות ממש עפ"י ד"ת כשר בהדיוט. אבל דיני שומרים דשכיחי ובפי' כתיב בהו אלהים ע"כ תק"ח ומטעם שליחות. והיינו שכ' הרמב"ם בה' סנהדרין פ"ה ה"ח לפיכך דנין בהודאות והלואות וכיב"ז בח"ל. אע"פ שאין ב"ד של חו"ל אלהים שליחות כו' ותמה מרן הכ"מ והש"ך סי' ג' סק"א דלמ"ל טעם שליחות הא פסק כר"א. ופשוט דמשום וכיב"ז כתב כן. ואחר שביארנו דעת רבינו והרמב"ם דלא כפרש"י. צריך לפרש סוגי' דרה"ש כמש"כ הרמב"ן דמשום הפרת נדרים אתי עלה דיחיד מומחה. וע"ע שלהי אות י"ד:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה