העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נו · פירוש ו
כיון דאמוד למיתן לי' צדקה בעלמא חיובי מחייב. כ"כ בה"ג ה' כיבוד. והוא עפ"י הירו' שהביאו התו' קידושין ד' ל"ב א' ד"ה אמרו דא"ל ר' יאשי' לר' יונתן שכופין את הבן לזון את אביו. ופי' רבינו מתורת צדקה כמש"כ התו' ורא"ש שם מהא דכתובות ד' מ"ט דרבא אכפייה לר"נ בר אמי כו' ואי' שם דכופין כמ"כ לכל אדם שיש לו לזון את בניו. ה"נ כופין לזון את האב מזה הטעם. וכ"כ הרי"ף בקידושין והיכ' דרויח הבן והאב לית לי' כייפינן לי' לבן ושקלינן מיני' בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרבא כפי' כו' והנה כבר עמדו התו' ב"ב ד' ח' ב' על עיקר כפי' זו. והרי אמרו בפ' כה"ב לענין כ"א כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה. ויישב הר"י דשאני צדקה דיש בי' לאו וחמיר. והריצב"א יישב דהא דאין ב"ד מוזהרין על מ"ע שמ"ש בצידה. היינו שאין נענשין אבל ודאי מוזהרין. והכי משמע בירו' דהמוכר את הספינה. וההיא דכה"ב דלא הוי מוקיר אבוה וכפתוה וא"ל שבקוה כו'. היינו שאין אתם מחויבים כ"כ כ"ז בתו' שם. ויותר מזה במרדכי ב"ב פ"א ונראה דרבינו ובה"ג לא מכווני למש"כ הרי"ף דלשון כיון דאמוד ליתן צדקה בעלמא חיובי מחייב. משמע דכיון דבר נתינת צדקה הוא. שוב חייב לזון את אביו. ואע"ג שהוא יותר משיעור צדקה שמחויב ליתן דבכה"ג ודאי משל בן וזהו דעת הטור לפי הבנת הרמ"א. ולמדו מהירו' שהביאו התו' שם דר' יונתן ור"י אזלי באורחא אתא ההוא גברא וקנשק לכרעיה דר' יונתן א"ל מאי האי. א"ל דאמרי לי' זיל צעוק בי כנישתא א"ל למאי לא אכפי' מר. א"ל כגון זו כופין בתמי' א"ל את צריכת לכך. פשיטא דכופין. ומנא ידע ר' יונתן דלפי שיעור צדקה הי' מזונותיו של אביו אלא כיון דהוא בר הכי מיהת. שהרי א"ל זיל צעוק בי כנישתא ממילא כופין לפרנסו והיינו ע"פ שיטת הירו' דמצינן לכפות על כל מ"ע שמ"ש בצידה ואפי' על מצות כ"א. ורבינו ובה"ג אפשר דלית להו בזה כהירו'. וכמשמעות ש"ס דילן בפ' כה"ב. מש"ה לא כתבו אלא חיובי מיחייב. משום מצות כ"א. והא ל"ק מאי מקשה בקידושין שם למ"ד משל אב מהא דתני' דכ"א בחסרון כיס. אלמא משל בן. נימא דמיירי ביש לו לבן ואין לאב אבל כבר ישב הב"ח לשיטת הסמ"ג דס"ל דלעולם אם אין לאב הוי משל בן אפי' אין לו ג"כ וה"נ יתיישב לדעת רבינו. אבל הרי"ף כתב והיכא דרויח הבן כו' כייפינן לי' לבן ושקלינן מיני' בתורת צדקה. מבואר שאין נוטלין אלא כדי צדקה וכדעת הב"י וש"ע בדעת הרמב"ם והטור. ומש"ה ודאי כופין אפי' לש"ס דילן כהא דב"ב שהביא הרי"ף ז"ל. ואפשר דלא פליגי ומר אמר חדא. ומר אמר חדא. וכפי שיעור צדקה כופין. ויותר מכפי השעור מחייב מטעם כבוד ואין כופין: