העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נו · פירוש ה
ולא מכריעו לכף חובה. בגמרא אי' ולא מכריעו וכן גי' בה"ג ה' כיבוד. ולא יסתר א"ד ולא יכריעו. ופרש"י אם הי' אביו וחכם חלוקין בד"ת לא יאמר נראין דברי פלוני. והקשה הרמ"ה היינו ולא יסתור את דבריו. ומש"ה פי' שלא יאמר נראין דברי אבא. ומשום שקשה להרמב"ם וראשונים ז"ל הרי מצינו רבי מחולק עם אביו רשב"ג וכן הרבה. ובירו' סוטה פ"ב אמר ר"א נראין דברי ראב"ש מדברי אבא. מש"ה פירשו דמיירי הכל בפניו וכמבואר ביו"ד סי' ר"מ ס"ב וסי' רמ"ב סי' ו'. ועדין קשה שהרי מצינו שר"ע נחלק עם רבותיו ר"א ור"י בפניהם במשנה דפסחים פ"ו. ולפי נוסחת רבינו בעירובין ד' מה נחלק ר"י עם ר"ע רבו בפניו כדאי' לעיל סי' מ"ח וראיתי ברדב"ז ח"א סי' תצ"ה שהטיל בזה תנאים. ולא אסור אלא או שקובע מדרש לעצמו. או כשנימנים ועומדים למנין לא יענה הוא עם החולקים על אביו וגם שלא יחלוק בתורת ניצוח אלא אומר ראיותיו לפניו אם ישרו בעיניו מוטב וא"ל ישתוק. ולפי זה יש לפרש שלא יסתור את דבריו היינו בתורת ניצוח וסתירה. ולא יכריעו היינו כשעומדים למנין. והוא מצטרף לרוב להכריע דברי אביו ומיושב ק' הרמ"ה ז"ל. אלא שקשה לי הא דאי' בתנחומא בהעלותך איזה ההידור שא"ת והדרת פני זקן שלא יעמוד במקומו ולא יהא סותר את דבריו וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה ולא נקפץ להשיב. הרי דתרי מילי נינהו. והנה לא יקפץ להשיב. היינו בדרך ניצוח והעזה וכענין שאמרו במנחות ד' ס"ח ביהודה ב"נ שהשיב על ר"ט וצהבו פניו ונענש ע"ז. וא"כ מה ולא יסתור את דבריו שאמרו במדרש אצל רבו. וצ"ל דהיינו שלא יקבע ישיבה בפ"ע. ופי' דבריו כלל דבריו. כלומר שאין לנו לשמוע את דבריו עוד. אבל בפרט מותר לחלוק שלא בקפיצה והעזה. אבל א"כ אינו דומה לפי' ולא יסתור את דבריו האומר אצל אביו. שאם אביו קובע ישיבה הרי הוא רבו. ותיפוק לן משום רב דגדול מכבוד ומורא אב. וי"ל דמיירי אפי' לא למד אצלו ואינו רבו. כ"ז יש לנו ליישב פירושן של ראשונים דמיירי בד"ת. אבל לפי נוסחת רבינו ולא מכריעו לכף חובה. משמע שאינו מפרש באב שהוא חכם בד"ת. אלא בכל אב אם הוא נידון על איזה מעשה ויש דנים אותו לכף זכות ויש דנים אותו לכ"ח. אסור להבן להכריעו לכ"ח. וממילא מובן דהא דתני' ולא סותר את דבריו ג"כ במילי דעלמא קאי. אבל בד"ת לא מצינו אלא שלא יקפוץ להשיב בהעזה. אבל מותר לחלק עמו ולהשוות עם החולקים עמו: