אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא נד · פירוש יב

פירוש יא

אבל אכלו דבר מזוהם קיי"ל דידים מזוהמות כו' ואלו הן דברים מזוהמים כו'. כבר הביא הראב"ד בפ"ו מה"ב הלכה זו שידים מזוהמות פסולות לברכה אלא שמפרש דבר שיש בו זוהמא צריך לברך על הרחיצה כו' ולכאורה קשה הא רנב"י אמר אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא דאר"י א"ר וא"ל במתניתא תנא והתקדשתם אלו מ"ר והייתם קדושים אלו מ"א כי קדוש זה שמן אני ה' אלקיכם זו ברכה. הרי דלא קיי"ל כרבי זוהמאי דאמר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. וא"כ מנ"ל לחלק בדבר. ולפרש הא דתני' והייתם קדושים אלו מ"א מיירי במזוהמות דוקא וצריך לומר דקים להו דלא שרנב"י חולק על ר' זוהמאי לגמרי. אלא שלפי דר' זוהמאי קאי על תנאי דלקמי' ומשמע דשמן מעכב את הברכה היינו ברכת המזון סתם. וה"ה ר' זוהמאי ס"ל דמ"א מעכב בהמ"ז. ועלה הביא רנב"י מתניתא דדריש אני ה' אלהיכם זו ברכה ונמצא דוקא ברכת הזמון כמש"כ. ובסמוך דקדק עוד מהירו' דסמיך מדכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. ומיירי ברבים דוקא. והיינו ברכת הזמון דנ"ל מדכתיב את ה'. מיהו הראב"ד לא זכר כלל ברכת הזמון. אבל באמת יש להראב"ד דעת אחרת בזה כמ"ש הרמב"ן שו"ת סי' קצ"ג והובא ב"י סי' ז' בשמו של הראב"ד דמשום אשר יצר צריך לברך ענ"י ר"ל לכל ברכה צריך לברך ענ"י כשמנקה ידים מטינוף וזהו שיטת בה"ג וז"ל בה' ברכות פ' כיצד וכי קאמרינן צריך נט"י ואזמוני ה"מ היכא דקא בעי למכל לחמא אבל קא בעי למיכל פרי מן שבעת המינים חטה ושעורה כו' א"נ מחמשת המינים כגון חטין שעורין וכוסמין כד עבידי מעשה קדרה אף על גב דטעונים ברכה לאחריהם לא בעי נט"י ובתר דאכיל לא מזמני בתלתא דארבב"ח הוה קאימנא קמי' דר"א ור"א ואייתי לקמייהו כלכלה דפירי כו' ש"מ תלת. ש"מ אין נט"י לפירות כו' אבל ודאי מטונפין ידיו אפי' לפירות צריך למימשא משום ברכה דאר"י א"ר וא"ל במתניתא תנא והתקדשתם אלו מ"ר כו' עד אני ה' אלהיכם זו ברכה. הרי דמפרש בכל ברכה צריך נט"י וממילא אין בזה משום סכנה וצריך לברך ענט"י. ולפי זה ג"כ ניחא הא דרנב"י. דלפי דברי ר' זוהמאי לא מיירי אלא בבהמ"ז דומיא דשמן מעכב את הברכה. אבל אנא מתניתא ידענא דלכל הברכו' צריך לטהר ידיו מזיהום. דאע"ג דהא דדרשינן כי קדוש זה שמן. אינו אלא בסעודה שאני שמן שלפי האסמכתא הוא לקדושה ומפנקותא יתרתא וזהו אינו אלא לפי דרך המפונקים לנקות בשמן אחר הסעודה. אבל לכבוד איזו ברכה נט"י מיהא בעי. זהו דעת בה"ג וראב"ד ז"ל אבל רבינו דמפרש ידים מזוהמות דבר שאינו קרב ע"ג המזבח ע"כ בסעודה דוקא מיירי. דזה לא שייך לטנוף ידים. אלא הסעודה אין בה קדושה כ"כ. ומש"ה היקל ביותר שלא חייבה הברייתא אלא בזמון ודלא כר' זוהמאי שאמר סתם פסולות לברכה כת"ק. וכמש"כ. מיהו הרי"ף והרמב"ם לא הביאו הא דר' זוהמאי כלל. ולית להו נ"מ בין דבר מזוהם לש"ד. והיינו דרנב"י שאמר דלא ידע מדר' זוהמאי. כלומר לא סבירא לי'. וראוי לדעת שהטור סי' קפ"א כ' בשם רבינו דכל דבר שאינו קרב לגבי מזבח יקרא מזוהם וצריך לברך עליו. ולא נזכר בדברי רבינו חיוב ברכה. אבל הוא דבר הלמד מאליו כשם שלשיטת הראב"ד שפי' ברייתא זו בדבר מזוהם דוקא צריך לברך. ה"נ לשיטת רבינו בדבר מזוהם. אבל להפוסקים שלא פירשו ברייתא זו בדבר מזוהם דוקא. וס"ל דבכ"ד יש חובה משום מלח סדומית א"כ לא שייך ברכה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה