העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נד · פירוש ז
ואב"א למעוטי מגולה ושל שמרים ואע"ג דעברי' במסננת כו'. בגמ' אי' ואב"א למעוטי מגולה ואע"ג כו' וכ"כ בה"ג שלהי ה' קידוש והבדלה. ולכאורה ראוי להגיה ולמחוק בספרו ש"ר ושל שמרים. אבל מדאית' בסי' ס"ה ג"כ בזה"ל ממש. קשה להגיה בשני מקומות. ואולי ה"פ מגולה שנשתמר וירדו השמרים למטה כדרך יין ישן. ולאו היינו יין של שמרים דלקמי'. וע' תו' ב"ב ד' צ"ז א' ד"ה ה"ה שהקשו על הא דרמי תלתא ואתי תלתא ופלגא אמאי פטרי רבנן הא יש בהם בנ"ט ויישבו שאינו אלא קיוהא בעלמא. וכן נראה מתוך פי' ר"ש. ולכאורה מפורש בגמרא שם במ' רנב"י ארחב"א שמרים שיש בהם טעם יין מהו א"ל מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא. אלא ס"ד דהתו' דהאי שמרים ששאל רנב"י מיירי בשמרים ממש ולא בתמד. והרשב"ם פי' בתמד וזהו שכ' התו' שכן נראה מפי' הר"ש. עכ"פ אפשר דשמרים פירושו כמשמעו וזהו מש"כ ושל שמרים שנשתמר וזהו סימן שלא שתה מהם הנחש וכדאי' בע"ג דל"א ישן מותר אין מניחו ליישן. החמיץ מותר אין מניחו להחמיץ והדר קאמר הש"ס ישוב אחר ואף על גב דעברי' במסננת וכדר"נ דאמר הכי דמותר לשתות. ומכ"מ אסור משום הקריבהו נא לפחתך ומכ"מ ראוי להגיה וכדר"נ. דאפי' הכי כו':