העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נד · פירוש ו
והתני' ר"ח יין של צימוקים כו'. לגי' רבינו הביא ראי' דמדהביא של צימוקים כשר מכש"כ אינך דקחשיב בהאי סימנא. והענין. דכל הני פסולים לכתחילה משום שאינן מן המובחר בטבעו ולא מפני שנתקלקל ונעשה בעל מום. כושי מן ענבים שחורים הם. ובודק היינו שהוא בודק את הגוף כן פי' הערוך ערך ברק. ואליוסתן מתוק מחום השמש שהוחמו הענבים. ויין של מרתף. לא כפי' רשב"ם שהוא ספק קוסס. והוא מעין דתנן מרתף של יין אני מוכר לך כו' בפ' המוכר פירות. והא דכפר בדיעבד מחמת שהוא ספק ומש"ה תמה הר"ן על הרי"ף שהביא זה הדין שהרי אפי' קוסס ממש מסקינן דכשר לקידוש. אבל באמת אאל"כ דספק מום ודאי פסול לנסכים. דמום ביין פסול מה"ת כדאי' במנחות ד' פ"ג א' תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם. ושם ד' פ"ו א' בעי רבה הקדישו מהו שילקה עליו משום בע"מ כו' הרי שלא בעי אלא במלקות. אבל אישתמיטתי' לשון בה"ג יין של מרתף דרתח במעצרתי'. פי' שהרתיח הרבה במרתף יותר מן הצורך. ויין של צמוקים ג"כ אינו מן המובחר. מיהו עוד יש חסרון בצימוקים מוסף על כולם. דכלל גדול הוא דנסכים שנשתנו במעשה ידי אדם פסול כדאית' בבכורות ד' ט"ז ומזה הטעם פסול בדיעבד יין מבושל לנסכים אף על גב דלקידוש כשר לרוב הפוסקים משום שנשתנה לשבח וא"כ למה פסול לנסכים אלא משום שנשתנה ואם כן של צימוקים סלקא דעתך שנשתנו הענבי' במה שיבשן ונעשו צימוקים ופסול דיעבד קמ"ל דזה לא הוי שנוי וכשר בדיעבד ומכש"כ אינך פסולי שאינן אלא משום שאינו מן המובחר. משא"כ יין קוסס ושריחו רע דנעשה בע"מ דריח של חומץ או רע הוא מום שאירע ביין או מאיס כפי' רשב"ם. ויין מגולה משום דמאיס אף לברכה. ומזוג מבואר בבאור הספרי פ' נשא בס"ד שפסולו משום חסר או יתר ע"ש ושל שמרים לאו יין הוא. ומש"ה פסול בדיעבד:
ותני' לא יביא כו' כצ"ל: