העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נד · פירוש ה
ומנלן דעל היין כו'. קאי על עיקר הקידוש. ומילתא בפ"ע הוא. והכי מבואר להלן בסי' ס"ה שסיים רבינו ומשתא משום כבוד שבת. והרשב"ם דק"י א' העתיק דברי רבינו בזה"ל אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כ"ש לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרי' שירה אלא עה"י והכי מפורש בשאלתות דר"א. ונוסחא מוטעת נזדמנה לו לערבב הענינים וגם אין שייכות ענין שיר להא דכבוד שבת. אבל עיקר נוסחת רבינו כדאי' לפנינו ולהלן. והוא טעם על שקבעו לקידוש על היין. ולא כמש"כ התו' ד"ה זוכרהו. דמשום דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון נזכירה דודיך מיין. וא"כ לא שייך זה הטעם אלא בקידוש אבל בכל הברכות הטעונים כוס מודי דהטעם משום שאין אומרים שירה אלא עה"י והוא לשון גמרא שם ד' ק"ז א' כגון זה ראוי לקדש עליו כו' כל שירות ותשבחות שבעולם. והוסיפו התו' טעם בקידוש. משום דמבואר שם דקידוש חמור מהבדלה וקאמר סבור מינה קדושי הוא דלא מקדשינן אבל אבדולי מבדלינן כו' וגם רוב פוסקים הסכימו דחמר מדינה לא מהני בקידוש וע"כ מטעם התו' דמיוחד יין לזכירה. אבל דעת רבינו דגם בקידוש הטעם כמו בכל שירות ותשבחות. והא דקידוש חמור מהבדלה וכדומה משום דאפשר לקדש אפת כמש"כ רבינו סי' קס"ו. וכמש"כ הר"ן פ' ע"פ ד' קנ"ה והה"מ פ' כ"ע מה"ש הי"ז. אבל התו' כתבו בד' ק"ו בשם ר"ת שאין מקדשין על הפת ומש"ה הוצרכו לטעם אחר שמחמירין בקידוש. והנ"מ בין רבינו להתו' בזה בקידושא דבה"כ שא"א על הפת. לרבינו מקדשין על חמר מדינה משא"כ להתו' וכבר כתבתי דעת המכילתא באות א' דנ"ל קידוש היום מלקדשו. וע"כ הא דבעינן על היין כטעמו של רבינו: אלא למעוטי מפיה ומשולי' כצ"ל: