העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נג · פירוש ט
אילו מאן דקא בעי למיגרס פירקא כו' עד סוף הענין ולית בה משום מוציא ש"ש לבטלה. הרמב"ן במלחמת ה' שבועות שלהי פ"ג כ' לדקדק ממש"כ רבינו ולית בי' משום מוציא ש"ש לבטלה. אלמא דלא מהני האי שבועה כלל אפי' למלקות ולא כבעל המאור שם שכ' בזה"ל ובנשבע לקיים מ"ע השבועה והנדר חלין עליו למלקות אבל לא לקרבן לפי שאינם בלאו והן לא מיעטם הכ' אלא מקרבן דכתיב בי' להרע או להטיב כו'. וכ"כ הר"ן נדרים ד' ח' א' ד"ה והלא כו' ומתרצינן אלא הא קמ"ל כו' כלומר ודאי לא איצטריך האי קרא לומר שהיא חלה לגבי בל יחל כו' ע"ש וכ"כ התו' שבועות ד' כ"ד א' ד"ה אלא כדרבא דלמלקות לא בעינן לאו והן. ולא כמש"כ במס' מכות ד' כ"ב א' ד"ה א"ל כגון דאמ' שלא אחרוש ע"ש. ולכאורה קשה טובא לפי דקדוקו של הרמב"ן ז"ל שהרי כייל רבינו מאן דקא בעי למיגרס פירקא או מסכתא כו' ועלה כ' ג"כ מי אמרינן כיון דמתחייב בה מהר סיני וקא הו"ל מוציא ש"ש לבטלה. והרי מפורש בנדרים שם דהאומר אשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל ומסיק דחל עליה שבועה ממש משום דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית. וא"כ פשיטא שלאו מוציא ש"ש לבטלה הוא. וע' מה שכתבתי לעיל אות ד' בס"ד. מיהו זה אינו קשה אלא לשיטת הר"ן שם שכ' דאע"ג דודאי חייב כל אדם ללמוד יומם ולילה כפי כחו כו' מכ"מ כיון שאינו מפורש בהדיא בקרא אלא מדרשה שפיר חייל עלי' שבועה. וא"כ לאו דוקא אמר רב גידל אשנה פרק זה או מסכתא זו אלא אפי' אשנה איזה פרק או מסכתא חייל עליו שבועה. אבל הריטב"א ז"ל כתב דלאו דוקא נקיט ק"ש אלא לומר דשבועת והגית בו יומם ולילה היינו שיתעסק בתורה בכל מקום שירצה בתורה שבכתב או שבעל פה ואינו מושבע על פרק זה או על מסכתא זו הילכך בנשבע או נדר בפרק זה או במסכתא זו חיילא עלי'. וה"ז כמו שנשבע שיאכל היום. ואחר כך נשבע שיאכל ככר זו היום כו' עכ"ל. א"כ דוקא פרק זה חייל עלי' שבועה אבל אם אמר סתם איזה פרק או מסכתא ה"ז כנשבע לקיים את המצוה. ואע"ג שעדיין יכול ללמוד תורה שבכתב. זה אינו דכתיב ושננתם שיהא ד"ת משוננים וכל שאפשר לו ללמוד תורה שבע"פ לפי כחו מחויב להגות ולשנן לפי יכולתו. ומעתה שפיר קא דייק רבינו דקא בעי למיגרס פירקא או מסכתא ר"ל סתם איזה פרק משניות או מסכת תלמוד לפי יכולתו של הנשבע. וע"ז הוא שפיר מושבע ועומד ורק לזרוזי נפשי' לית בי' משום מוציא ש"ש לבטלה. אבל מלקות לית בי'. ונמצא למדנו מדברי רבינו גם בהא דלא כהר"ן ז"ל. וראוי לדעת שביו"ד סי' רל"ט פסק בטור וש"ע ס"ו וכן הנשבע לקיים מצוה דרבנן חייב כו' מבואר כשיטת הרמב"ן ז"ל דבמצוה דאורייתא אינו חייב. ומכ"מ פסק כהר"ן במש"כ עוד וה"ה לדבר שהוא מדרש חכמים כו' דבאמת אפי' נימא בזה דלא כהר"ן שכ' דהנשבע ללמוד איזה פרק לא חל השבועה כלל כדמשמע מדברי רבינו. מכ"מ אינו סותר הכלל שכ' הר"ן דבדבר שאינו מפורש חל שבועה. וללמוד תורה יומם ולילה מיקרי שפיר מפורש דזהו פירושא דקרא ושננתם לבניך וכדומה הרבה. ולא כהר"ן בזה ודוקא בדרשה של חצי שעור שכ' הר"ן בפ' ג' דשבועות שאינו בקרא כלל. אלא מרבוי דכל. משא"כ דרשה דושננתם פירושא דקרא הוא וכמפורש דמי. ודע דבפ' ויצא סי' כ"ג כ' רבינו אבל היכא דנדר ומשתבע לקיומי מצוה ש"ד דאר"נ כו'. וע' מש"כ שם אות ו' בס"ד: