אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא נג · פירוש ח

פירוש ז

או לא' מז' מינין דחיובא דאורייתא הוא. כ"כ בה"ג בפ"ג בזה"ל ספק אמר או"י ספק לא אמר חוזר ואומר וכן ברכת המזון. וכן ברכת שבעת המינין דחיובא דאורייתא נינהו חוזר ומברך. אבל שאר ברכות דרבנן לא הדר ומברך עכ"ל. וכ"כ עוד בפ' שלשה שאכלו והיכא דאכל ומספקא לי' אי בריך אי לא בריך אי משבעת המינין אכל דמחייבי ברכה מדאורייתא ארץ חטה ושעורה וגו' ואכלת ושבעת וברכת מספיקא הדר מברך. ואי משאר מינין אכל דחיובא דברכה דלהון מדרבנן הוא מספיקא לא הדר מברך עכ"ל וכ' הסמ"ג מ"ע כ"ז מתוך ה"ג משמע שברכת א' מעין שלש מה"ת דקאי וברכת אף על התאנים ורימונים הכתובים במקרא. ואין נראה לי דא"כ יברכו עליהם ג' ברכות ממש כו' וכ"כ הטור סי' ר"ט לאחר שכ' דעה זו שהוא מה"ת סיים דבריו בזה"ל וכן יראה מדברי בה"ג ובאמת היו ראוים להביא דעת רבינו דקדים. אבל מצוים היו בה"ג יותר מספרו ש"ר כמש"כ לעיל סי' כ"ב אות ד' שהביאו ג"כ בשם בה"ג ואי' גם בדברי רבינו. איברא לא החליטו סמ"ג והטור בפשיטות דס"ל לבה"ג שהוא דאורייתא. אלמא אין הדבר ברור עדיין. וכן הוא האמת לענ"ד דבהמ"ז בכזית יוכיח שהוא ודאי דרבנן לבה"ג ומכ"מ כתב שהוא דאורייתא אלא משום דאסמכי' על קרא. ה"נ ברכת שבעת המינים. אבל א"כ במאי פליגי רבינו ובה"ג עם הרמב"ם בברכה מעין ג' אי חוזר ומברך על הספק. ואמאי לא למדו הרמב"ם וש"ע מברהמ"ז בכזית. ולכשתמצא לומר אזלי לשיטתייהו. דשיטת בה"ג ידוע בתו' ד' מ"ח דמי שאכל כזית אינו יכול להוציא למי שאכל כדי שביעה וטעמו ונימוקו ז"ל הוא עפ"י הירו' ברכות פ"ג תני' כל המצות שאדם פטור אדם מוציא רבים י"ח חוץ מבהמ"ז והא תנינן כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים י"ח הא אם הי' בר חיובא אפי' אם יצא מוציא. א"ר אילא שני' ברהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך דמשמע דמי שלא אכל לא יברך. וכ"כ הסמ"ג שם ובביאורי הגר"א ז"ל סי' קצ"ז סקי"א ולא כמש"כ הגאון טורי אבן במס' רה"ש דס"ל לבה"ג דבחיוב דאורייתא לא אמרינן אם יצא מוציא. ולהלן בשאילתא הסמוכה יבואר ביותר אי"ה. וא"כ ס"ל לבה"ג דאסמכתא דחיוב ברהמ"ז בכזית אינו מפיק מידי אסמכתא של ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ומכ"מ ספקו חוזר כמו בבע"ק כמש"כ לעיל. ה"נ שבעת המינים דאסמכוהו אקרא ספקו חוזר אע"ג שעיקרם מדרבנן. והרי האוכל תמרי דיוצא בברהמ"ז כדאי' ד' י"ב ע"א תמרי נמי מיזן זייני ואפי' סיים בדנהמא יצא. מכ"מ ודאי אינו מוציא למי שאכל פת. והרי הוא כחיוב דכזית. ולענין ספקו חוזר ג"כ דומה לאכילת כזית. אבל הרמב"ם ס"ל כתו' ורא"ש דמי שאכל כזית יכול להוציא אחרים י"ח כפשטא דמש"כ בפרק ה' מה"ב הלכה ט"ז דשנים שאכלו וא' יודע וא' א"י זה שיודע מברך כו' ולא חילק בדבר עד שבא לדין בן מברך לאביו כו' וע"ש בכ"מ שפקפק בדבר מחמת לשון התשובה שהשיב לחכמי לוניל. אבל זה מצוי הרבה שחולק בפסקיו ממש"כ בתשובה. עי' מש"כ הגר"א בביאורי א"ח סי' ש"א. וס"ל להרמב"ם דחיוב דכזית מפיק מידי אסמכתא דואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך שאינו אלא אסמכתא כמש"כ הסמ"ג והרא"ש ז"ל ומעתה אין ראי' מכזית לשבעת המינים. דאסמכתא דכזית הוא שהאלימו חז"ל כעין דאורייתא לברך מספק ובע"ק. שהרי אפי' לקולא מוציא אחרים י"ח שאכלו כדי שביעה. משא"כ אסמכתא דשבעת המינים. שהרי בפי' אי' בפ' שלשה שאכלו להוציא את אחרים עד שיאכל כזית דגן. מבואר הא תמרי לא. נחזור לענין. דאין ראי' מכרעת דרבינו ובה"ג ס"ל דברכת ז' המינים מה"ת. תדע שהרי רבינו הביא ראי' בסי' נ"א דהלכה כר"מ בכזית מהא דר"י אכל זית מליח וברך תחלה וסוף. אלמא דכמו דבעינן ושבעת בפת. ה"נ בעינן בז' מינים. וגם בהו פליגי ר"מ ור"י. ואי איתא דז' המינים מה"ת. אין האוכל כזית משבעת המינים מוציא מי שאכל כדי שביעה מהם לשיטת בה"ג דבפת דינא הכי. וזה לא שמענו. ולא עוד הא אע"ג דכוסמין ושפון וש"ש בכלל חטה ושעורה. מכ"מ אינן בכלל שבעת המינים שנשתבח בהו א"י כדתני' בתוספתא והובא ברא"ש פ' כיצד מברכין סי' כ"א פת שעורין ופת כוסמין מברך על שעורים והלא כוסמין יפה הימנה אלא שזו משבעת המינים וזו אינה משבעת המינים. והכי מוכח בפסחי' ד' ל"ו אוציא חטין ושעורים שיש במינן בכורים כו' ולכאורה תמוה א"כ היאך משכחת מצה. אלא צ"ל דר"ל דניבעי מצה דוקא מכוסמין שפון וש"ש. דלאו בני ביכורים נינהו. משום שאינן מז' מינים. ולזה כוונו התו' שם במש"כ וא"ל א"כ נוציא כל חמשת המינים שיש במינן בכורים ופי' מאי ארי' דנקיט הש"ס חטים ושעורים. לינקוט ה' מינים. ומשום דכוסמין בכלל חטין ושפון וש"ש בכלל שעורים ומיקרי שיש במינן בכורים. ויישבו דאאל"כ דאנן לחם בעינן כו' ומש"ה א"א למעט מהקישא אלא חטים ושעורין ממש. ולא כהמהרש"א ז"ל במחכ"ת שלא ירד לדעת התו' ע"ע. וא"כ בשלמא ברהמ"ז דכולהו שוה דהכל בכלל לחם כמו בחלה ומצה. אבל מעין ג' דכולהו ודאי אינו שוה להיות מה"ת. ולא מצינו מי שיאמר דהאוכל מיני מזונות דהני תלתא אינו מוציא מי שאכל של חטה ושעורה אלא ודאי כולהו דרבנן והם אמרו והם אמרו דכל שבעת המינים שוין. ואין נפקותא בין אכל כדי שביעה ללא אכל כדי שביעה אלא בשיעור המחייב בפת. ואוסיף דבר. דבאמת בפירי לעולם אין בהם שביעה ממש. כדאיתא בד' מ"ד דאמר ר"י לא אכלית מזון יומא דין. ובשלמא לשיטת הרשב"א דס"ל דכזית הוא מה"ת כהראב"ד בפ"ה מה"ב ורמב"ן במלחמת ה' והר"ן קידושין פ"א ד' ר"כ ע"ש דגרסי בברכות ד' כ' כהרמב"ן ז"ל שפיר אפשר לומר דשבעת המינים ג"כ דאורייתא. ומש"ה שפיר כ' הרשב"א שהוא מה"ת. אבל לשיטת רבינו ובה"ג דכזית לאו מה"ת משום שאין בו כדי שביעה ממש. מה"ת נמא דשבעת המינים מה"ת. ואין לומר דבאמת האוכל כזית לכ"ע טעון מה"ת מעין ג' ולא פליגי אלא בג' ברכות. אאל"כ שהרי מה"ת אפילו כדי שביעה סגי בברכה א'. וחכמים הוסיפו שלש ברכות. אלא כזית פת לא בעי כלום וה"ה כל שבעת המינים. וצ"ע דעת הטור שפסק בפשיטות בסי' קצ"ז דכזית אינו אלא מדרבנן. ובסי' ר"ט פסק לענין ז' מינים להיפך. והנה בריש פ' כיצד אי' דאסמכו לברכה אחרונה על מיני כרם מדכתיב קודש הילולים. והקשה הרשב"א שם. דלפי האמת דנ"ל כל שבעת המינים מארץ חטה ושעורה כו' למ"ל האי קודש הלולים. ויישב מדעת עצמו ז"ל דבכלל ז' מינים אינו אלא עיקר שבח הארץ דהיינו יין משא"כ ענבים. אבל מתבואת הכרם נ"ל דאפי' על ענבים יש ברכה מעין ג'. ובשם רש"י הביא להיפך דבכלל ז' מינים לא ידענו אלא ענבים שהוא בעינו משא"כ יין. ואתי דרשה דקודש הילולים בשביל יין. והנה דרשה דקודש הילולים פשיטא שאינו אלא אסמכתא שהרי איכא מאן דתני נטע רבעי ומיירי קרא בכל פירות אילן. והרי לכ"ע ברכת בורא נפשות מדרבנן. וא"כ יש נ"מ לברכה מעין ג' דענבים לברכה מעין ג' דיין לשיטת הרשב"א דדרשה דשבעת המינים מה"ת. ולכאורה יש להוכיח הכי מגוף אותה סוגי' דאי איתא שהכל מדרבנן. למה לן אסמכתא חדשה מקודש הילולים לילף הכל משבעת המינים ולא נחלק בין גפן לענבים. אלא ודאי לא דמי להדדי. מיהו הא ל"ק דטובא נפקותא בדבר. דלשיטת הרשב"א דס"ל דמשבעת המינים למדנו יין ולא ענבים משום שאינו עיקר השבח של א"י. למדנו מזה דהכוסס חטה ושעורה שאינו ג"כ עיקר השבח ולא מצינו דאסמכוה אקרא באמת אינו מברך מעין ג'. דבשלמא ענבים דרשינן מקודש הילולים. אבל חטה ושעורה לא. וכ"כ באמת הרשב"א דמ"ד ע"ש אבל אי נילף אפי' ענבים משבעת המינים נימא דה"ה חטה ושעורה. זהו לישוב הרשב"א ז"ל. אבל לשיטת רש"י ז"ל דענבים שהוא בעינו נ"ל משבעת המינים. וה"ה חטה ושעורה וכמש"כ התו' ד' ל"ז א' ד"ה הכוסס. יש ליישב בא"א דלהכי אסמכיה על יין מקודש הילולים ולא משבעת המינים כדי ללמדנו על דבש הזב מתמרים שאינו מכלל ז' מינים דס"ד אע"ג דזיעה בעלמא הוא לענין תו"מ ושאר עניני תורה. מכ"מ לענין ברכה ס"ד שהוא בכלל שבח הארץ וזהו באמת סברת בה"ג שהובא ברא"ש פ' כיצד סי' ב'. וע' מש"כ לעיל סי' ח' אות י' להכי אסמכיה על יין מקודש הילולים ממילא דבש אינו בכלל שבעת המינים. אבל כולהו אינן אלא אסמכתות:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה