העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נג · פירוש ז
ברכתא דמזוני דחיובא דאורייתא הוא כו'. זה הדין פשוט בה"ג ורמב"ם וש"ע סי' ר"ט. ולא חלקו בדבר אי אכל כדי שביעה שחייב מה"ת או כזית שאינו אלא מדרבנן כמש"כ סי' נ"א אות ט"ז. ותו אי דוקא כדי שביעה מברך מספק. לפלגי בדידה היינו בבהמ"ז גופא. ולמאי לא חילקו אלא בין ברהמ"ז לשאר ברכות דפירי. אלא בכל ברהמ"ז חייב לברך מספק. ולא כמג"א סי' קפ"ד סק"ח. ואח"כ ראיתי שגם הצלח ברכות כ' ב' השיג על זה. ויש להביא מכאן ראי' למש"כ אות ב' דכ"ע המברך ברכה שא"צ אינו עובר מה"ת משום לא תשא אלא מדרבנן. מיהו יש לדחות דכיון דחכמים החמירו בדבר לחייב לברך מספק שוב אין בו איסור כלל והיא ברכה צריכה ככל ברכות שקבעו חכמים ז"ל. ויש להבין מנ"ל לרבינו והבאים אחריו ללמוד מסוגין דאפי' ברהמ"ז בכזית שאינו אלא אסמכתא לברך מספק. והרי אמת ויציב הוא מה"ת ממש. ונראה שלמדו ממשנתינו דבע"ק דתנן ועל המזון מברך לאחריו. וסתמא קתני דמשמע אפי' לא אכל אלא כזית והיאך שייך בי' טעמא דהש"ס ברהמ"ז דאורייתא. אלא אחמירו רבנן בבהמ"ז דידהו כעין דאורייתא. וה"נ בספק. ומכש"כ למש"כ באות הקודם דהא דאמר ר"י א"ש ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא בבע"ק מיירי. והרי מדמה הש"ס איסור דבע"ק דאסמכי' ג"כ אקרא והודעתם לבניך ולבני בניך לאיסור ברכה לבטלה שהוא ספק אמר אמת ויציב כו' וא"כ כמו דבע"ק מברך ברהמ"ז אפי' בכזית ה"נ בספק לדידן. ע"ע בסמוך. וכן בברה"ת לפניו מברך מספק אפי' לשיטת הרמב"ם שאינו אלא אסמכתא. והיינו שמדמה רב יהודה ברה"ת לפניו לבהמ"ז לאחריו: