העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נא · פירוש טז
רמ"א עד כזית. לפנינו הגי' במשנתינו ע"כ מזמנין עד כזית רי"א כו'. וכן הוא ברי"ף ומש"ה פסק בפשיטות והלכה כת"ק אבל רבינו גריס רמ"א עד כזית. וכן אי' לפנינו ביומא ד' ע"ט ב' עד כזית דברי ר"מ וכן הי' לפני התו' ברכות ד' מ"ט ב' ומש"ה נסתפקו כמאן הלכה. ואע"ג דבריש פ"ז סתם התנא והשמש שאכל כזית מזמנין עליו. מכ"מ הוי סתם ואח"כ מחלוקת. ותו דיש לחלק ולומר דמזמנין עליו שיהא אחרים מברכין אבל לא שהוא יכול לברך. ומכש"כ להוציא אחרים י"ח אבל במשנתינו דתנן ע"כ מזמנין משמע דע"כ אכלי שלשתן ויהיו חייבי' בזמון: ובעיקר הדין דכזית אי מה"ת או מדרבנן כבר ידוע מחלוקת הגאונים הראשונים ז"ל בה"ג של ר"י גאון ובה"ג דילן ס"ל שהוא מדרבנן. וכ"כ התו'. והרמב"ן ורשב"א ס"ל שהוא מדאורייתא. והכי דעת הראב"ד בהשגות פ"ה מה' ברכות [והא דאי' בברכות ד' כ' ב' דהא דתני' אשה מברכת לבעלה בשאכל שיעורא דרבנן. דיחוי' בעלמא הוא. ובאמת נשים בברה"מ מה"ת. והא דקאמר שם וליטעמיך קטן בר חיובא הוא אלא דאכל שיעורא דרבנן. כ' הרמב"ן במלחמת ה' דנוסחא מוטעת הוא ע"ש]: ובס' יראים סי' כ"ד מסכים ג"כ שהוא מה"ת. ומכ"מ גריס לה ומפרש באכל פחות מכזית ומפרש אח"כ בזה"ל וכי מחייבנא מדרבנן כגון חצי זית שנהנה ממנה קצת. אבל פחות מכזית לאו כלום הוא. ומסברא אני אומר וראי' אין לי עכ"ל. וכמדומני שכוונתו ז"ל שמאידך חצי זית נהנה ג"כ אלא שלא בלע מש"ה חייב מדרבנן. ומפרש עוד כגון דאכל ולא שתה והוא נצרך לשתי' ואינו חייב אלא מדרבנן. וע' מש"כ בסי' נ"ג אות ח' וט' ובה"ג כתב בזה"ל רב הונא אכל תלתי עשר ריפתי בר תלתא תלתא לקבא ולא בריך. דבעי למשבע וברוכי כדאוריית' ואכלת ושבעת משום דכזית וכביצה אסמכתא דרבנן הוא. [ר"ל הא דאי' בד' מ"ב א'. ולא מפרש כפרש"י בפת הבאה בכסנין. אלא בפת ממש. ורצה לחייב עצמו מה"ת] ומר רב הונא אלוף אמר דאורייתא שבעת גרון בעינן ודרב הונא לא ידעינן מאי קאמרינן. פי' דלא כמו דסברי דשביעת מעיו בעינן וא"כ אינו אלא אסמכתא שאין כביצה שביעה ממש אלא כרגע. אלא שביעת גרון בעינן. וכדאי' בסוכה ד' מ"ט ב' דמלוי גרון נקראת שביעה. וכביצה מתמלא הגרון כדאי' ביומא ד' פ' אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ואוסיף לבאר דעת האלוף ז"ל דכמו לענין אכילה בכזית לא בעינן שיהנו מעיו כזית אלא בין החניכים מצטרף דהרי נהנה גרון בכזית כדאי' בחולין ד' ק"ג ב'. ה"נ לענין שביעה לא בעינן אלא שישבע גרונו. והיינו בכביצה. ולכאורה ק' מהא דאי' ביומא ד' ע"ט אי ס"ד כותבת הגסה שאמרו יותר מכביצה השתא כביצה שבועי משתבעא מייתבא דעתא מיבעי. ואי איתא דשביעת גרון קאמרינן מאי קשיא דילמא מכ"מ לא מייתבא דעתא. ולק"מ דודאי ר"י דמחייב בכביצה לא קאמר דווקא באוכל הביצה בבת א'. אלא כמו כזית לר"מ. וע"כ משום שביעת מעיו כרגע ומדרבנן. ומכ"מ מה"ת חייב באוכל בב"א ובשביעת גרונו. והא דמקשה האלוף על ר"ה דלא בעי ברוכי על תליסר ריפתי. ולא מפרש דאכל מעט מעט. היינו דקשה לי' שהרי מצי הי' להתחייב מה"ת בזה האופן. ולמאי השהה עצמו מלברך ברהמ"ז בכדי. ומשום דסברא חדתא היא ראינו לפרש עה"נ. ומכאן יתברר שאם נמצא באיזה מקום דכזית מדרבנן וכביצה מה"ת היינו באוכל בב"א ומסברת האלוף. ולא כהלבוש סי' קפ"ד שכ' דכביצה ממש הוא מה"ת: