העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מט · פירוש ח
אי שרית לי' לאפוקי מאני דשביתי בחצ' לגגין דאידך חצר כו'. פי' דגזרו דילמא אתי לאפוקי מאני דשבת בבית לגג דבאידך חצר כמו הני מאני דשביתי בחצר. ותמוה לימא כפשוטו גזירה שיוציא מאני דשביתי בבתי לאידך חצר וכפירש"י ד"ה אבל עירבו כו' דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר אחרת דאסור. וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה"ע ה"כ וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר כו' אא"כ עירבו כו'. אבל בהלכות גדולות ר"פ כיצד אי' הכי אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לגג דרך חצירו. וכן בדשמואל אי' ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים לגג דרך חצר. ופשיטא דהכי עיקר הנוסחא בדברי רבינו. וכצ"ל אי שרית לי' לאפוקי מאני דשביתי בחצר לגגין דרך חצירו אתי לאפוקי נמי מאני דבתים דרך חצירו. וחצירות הא לא מיערבן. ובדשמואל נמי כצ"ל ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לגגין דרך חצירו והכוונה שעיקר הגזירה משום דדרכן של בעה"ב להעלות כלי הבית לגגו. ואפשר לא יהי' לו מקום להעלות על הגג כי אם דרך חצירו של חבירו. ובין כך יעבירנו דרך חצר שאינו מעורב. ומשום שאין הדבר מצוי להשתמש בחצר חבירו שניחוש שמא יכניס כליו לשם. מש"ה הסבירו הגזירה שיעבירנו דרך החצר לגגו. והא דאי' שם צ"ב א' התם כיון דמינטרי מאני דבתים בחצר אתי לאפוקי הכא בחורבא כיון דלא מנטרי מאני דחצר בחורבא לא אתי לאפוקי נמי פירושו דבגג שבחצר מנטרי מאני משא"כ בגג שבחורבה: