העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מט · פירוש ז
ולבסוף אתו גוים. [דייק רבינו למיכתב ולבסוף אתו גוים. ולא כתב סתמא ואתו גוים כו'. והיינו כמ"ש התוס' שם ס"ה ב' ד"ה דאתא דהא דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה דוקא אם מתחלה כשעשה העירוב סופו להתקיים כל השבת ואינו עומד להפסק. אבל אם מתחלה אין סופו להתקיים כל השבת בטל העירוב. ומכאן הוכיח בהג"ה שם ס"ז א' בשם מהר"מ מרו"ב ז"ל דהיכא שא' מבני החצר הי' גוסס בשעת העירוב ומת בשבת (ווהניח רשותו לא' מן השוק) בטל העירוב. דהואיל ורוב גוססים למיתה לא הי' ראוי להתקיים כל השבת. וכן פסק הרמ"א בהג"ה סי' שס"ה סעי' ז'. והמ"א סי' שע"א סק"ח. וראיתי בספר חמד משה שם סק"ב שהקשה דנהי דרוב גוססין למיתה מנ"ל הא דרובן מתים תוך מעל"ע בו ביום. ובסוגי' דפסחים ע' ב' בסכין וקופיץ מסקינן שהי' הנשיא גוסס בי"ג. ואפ"ה אינו אלא ספק אם ימות בי"ד בשעת שחיטת הפסח והניח בצ"ע. ולעד"נ דהר"מ מרוטנבורק לטעמי' אזיל שכתב הרא"ש בשמו במ"ק סי' קמ"ד דרוב גוססין אינם חיים שלשה ימים או ד' ע"ש. ומיירי הכא דיום השבת הוא יום השלישי או הרביעי לגסיסתו. וכן קיי"ל שם בש"ע יו"ד סי' של"ט ס"ב ע"ש. וזה ברור:
והנה בהא דשבת הואיל והותרה הותרה. מבואר דעת רבינו כדעת רש"י ז"ל שם י"ז א' וצ"ג ב' ד"ה מהו. דמותרין אף לטלטל מחצר לחצר דרך גובה הכותל וחורין וסדקין. וכן דעת הראב"ד ז"ל בהשגות ה' עירובין פ"ג הלכה כ"ה. ולא כדעת הרמב"ם שם דרק כל אחת ואחת מותרת לעצמה. והכי משמע דעת הש"ע סי' שע"ד ס"א שהביא דעת הרמב"ם ליחידאה ע"ש [מהר"ח]: