העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מו · פירוש ז
חד כי אתי ואמר מליוהו לירחא וקדשוה קמי. פי' בברור. ומפרש רבינו הא דא' עולא קדשוה לירחא היינו הך עובדא דאי' בד' כ' כי אתי עולא אמר עיברוה לאלול. והא דקאמר קדשוה. היינו ששמע מפי ב"ד מקודש ולא עפ"י אומדנא. והא שהכריח רבינו לפרש הכי ולא כמשמעו שעשו חסר. משום דקשה אמאי נצרכנו לסברה דמילתא דעבידא לגלויי תיפוק לן דע"א נאמן באיסורין שלא כנגד חזקה ורובא. והיאך נתחיל להסתפק בשאילתא מי אמרינן ככל עדיות שבתורה דבעינן תרין. הא בכל עדיות סגי בחד זולת בדבר שבערוה. וע' מש"כ בדעת הרמב"ם בסי' נ"ה אות ט' שגם זה אינו מד"ת ממש. אלא ע"כ בעברוה לאלול והוא נגד הרוב שאין מעברין לאלול וכמש"כ רבינו לעיל דמש"ה לא חיישינן ביוה"כ מספיקא. וא"כ בכל עדיות אין ע"א נאמן להוציא מחזקה. ומש"ה נצרך לסברא דמילתא דעבידא לגלויי. זהו דעת רבינו. ולא כהגאון טורי אבן שם ובד' כ"ב שכתב בכ"ז להיפך דאין ע"א נאמן במילתא דעבידא לגלויי אלא במה שאינו נגד חזקה ורוב. ודוקא קדשוה ולא עברוה. והשיג על הרמב"ם בפ"ג מה' קה"ח שכ' דלעולם עד א' נאמן. ובאמת אפי' בלא דברי רבינו שכ' דקדשוה היינו עברוה דהתם ג"כ אין יסוד הגאון ז"ל חזק מש"כ מדקאמר קדשוה לירחא ולא קאמר עברוה ש"מ דעברוה א"נ ואינו מוכרח דאפשר שהיה שלא באלול. ורבותא נקיט דל"מ עברוה דהוי כמו בכה"ת דעד אחד נאמן באיסורין. אפי' חסרוה דיש כאן קלקול הבייתוסים בחודש אדר כפרש"י במשנה שם כדי שיהא יום הנפת העומר ועצרת אחר השבת. ומשום חודש אדר גזרו על כל החדשים כדאי' בירו' והביאו הט"א ג"כ בד"ה בקשו להטעות אה"ח. וכ"ז אינו אלא בחסר ולא במלא דוק ותשכח ומש"ה היו צריכין נאמן ע"ז. אלא שיש לסתור זה הישוב. דקלקול הביתוסים לא הי' אלא בזמן המקדש שרצונם היו שיונף העומר ממחרת שבת בראשית ומשום שגבר דעת החכמים לפרש ממחרת השבת היינו אחר יו"ט א' ש"פ ורצו לקלקל ולעשות שיחול יו"ט ראשון ש"פ בשבת ויקויים רצונם ג"כ. אבל בימי עולא מאי איכפת להו. מיהו אין זה סתירה. שהרי לא התקינו לאחר חורבן. שיהיו המשואות כמו שהי' קודם קלקול הבייתוסים. אלא לעולם חשו להם. מיהו פי' רבינו א"צ חזוק והגאון הנ"ל כ' דמדברי השאלתות אין ראיה דספרו שבידינו משובש הוא. ובמח"כ הגאון העביר עלינו את הדרך וח"ו לומר שבוש על ענין שלם. והרי כל הענין מיירי במליוה לירחא דאלול. ועלה קאי ברם צריך חד כי אתי כו'. ותו שהרי חזר ושנה לנו רבינו כהוויתו בסי' ק"ט. אלא שהגאון הנ"ל במכ"ת לא הי' רגיל כ"כ בכל הספר. כמו שהודה באבני מילואים חגיגה ד' ד' שלא ידע מקומו בדברי השאלתית. והמה בפ' אמור כמש"כ בסי' ק"ג אות י"ב. נחזור לענין שדעת רבינו והרמב"ם ז"ל דמילתא דעל"ג חד מהימן אפי' נגד החזקה ורובה. וכ"כ הרמב"ם עוד לענין עדות אשה דעפ"י ד"ת ע"א נאמן לומר מת משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי. וכ' הגאון טורי אבן זצ"ל דמדכ' התו' בריש פ' האשה רבה דע"פ ד"ת א"נ וחז"ל עקרו במילתא דמסתבר בקום ועשה. הרי דהתו' ס"ל דאין ע"א נאמן במילתא דעל"ג נגד החזקה. ואומר אני דהתו' ג"כ מודי לזה אלא דס"ל שאין זה עביד לגלויי כ"כ כמש"כ הנימוק"י שם. ואוסיף דבר דהתו' ורמב"ם לטעמייהו אזלי. והנה הגאון נ"ב קמא בתק"ע סי' כ"ח כ' ג"כ דא"נ נגד החזקה והראי' מהא שכ' הרא"ש והרמב"ם וטוש"ע דאם אמר נתגיירתי בב"ד של פלוני אעפ"כ א"נ. ולי נראה להיפך דמשם ראי' שנאמן בכ"מ. והנה ביבמות ד' מ"ז אי' באו עדי' עמו מנין ת"ל וכי יגור אתך גר בארצכם ומקשה הגמ' עדי' עמו פשיטא קרא למ"ל אר"ש דאמרי שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני סד"א לא ליהמנינהו קמ"ל. והרי"ף לא הביא כ"ז אלא כ' והיכא דאתי כותי ואמר כבר נתגיירתי וטבלתי בב"ד ש"פ לא מהימנינן. וכ"ז לא נתבאר בגמרא כלל. והרא"ש כתב וקאמר הש"ס דאי אמרי עדים שמענו שנתגייר בב"ד ש"פ הוי עדות דגלוי מילתא בעלמא הוא ומיקרי שפיר בא הוא ועדיו עמו. ואפשר דהיינו דווקא אליבא דר"י דמיקל כו' כוונת הרא"ש ז"ל ליישב מה שלא הביא הרי"ף כ"ז. אבל הישוב תמוה וכי יש להוסיף במחלוקת מה שלא נתבאר בגמרא אבל האמת יורה דרכו. דמבואר בפרש"י ותו' שהי' כאן שנוי נוסחאות ורש"י כ' ה"ג מה"ד לא מהימנינן והיה גי' קדומה מה"ד ליהמנו. וכ"כ התו' שם ולא בארו היאך אפשר לפרש הברייתא עפ"י גי' זו. אבל גי' הרי"ף הי' אמר רב ששת דאמר נתגיירתי בב"ד ש"פ סד"א ליהמניהו קמ"ל. ומפרש ועדיו עמו שאומר שיש לו עדים בב"ד פלוני. וסד"א ליהמניהו משום מילתא דעבידא לגלויי קמ"ל ומפרשי הברייתא בא ועדיו עמו מנין שא"נ ת"ל אתך במוחזק לך דוקא בברור ולא בכה"ג שאינו ברור כמו אתך. הרי דסד"א דמילתא דעל"ג נאמן נגד החזקה. והכא קרא ממעט וזהו שיטת הרמב"ם בע"א. אבל התו' ורא"ש מודי לדינא דהרי"ף בלא גי' זו. והיינו דס"ל דלא מיקרי מילתא דעבידא לגלויי כ"כ. ולא דמי לקה"ח שנוגע לכלל ישראל ואוושי מילתא טובא. וע"ע בס' מקור מ"ח ח"ב ס"א אות י"ט שהשיג ג"כ על הנו"ב והסכים דמילתא דעל"ג נאמן בכ"מ. ובאמת אין אחר פסקו של רבינו כלום. וקבלתו תכריע.
ואפי' חד מהימן כצ"ל: