אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מד · פירוש ו

פירוש ה

כיון דכולהי בכורות לדילהון שכיחי תדירי כו'. עיקר הטעם שנחשדו הכהני' ע"ז הוא כפרש"י ביצה שם דמשום טורח הגדול והטפול שהוטל עליו חיישינן לי' וכ"כ הטור סי' שי"ד. אלא שמדברי הטור הי' במשמע דאי אירע לישראל טפול הלזה. ישראל ג"כ א"נ. וכ"כ באמת הט"ז סי' שי"ד סק"ה דאם הי' לו ספק בכור שפשע בו וכדומה שאין הכהן מחוייב לקבלו אין ישראל נאמן וכ"כ שו"ת חות יאיר סי' ל"ד. אבל רבינו ביאר דדוקא בכהנים דשכיחי בהו גזרו דמשום הטפול חשידי. אבל לא בישראל. והכי מבואר בסוגי' דבכורות ד' ל"ה. דאי איתא ספק בכור לר"מ מי מעיד עליו. וה"נ להט"ז ספק בכור שפשע מי מעיד עליו וכי תימא ה"נ דאי פשע לר"מ לעולם אסור. אכתי קשה דר"נ הביא ראי' ממעשר לר"מ מי מעיד עליו הא במעשר הטפול על ישראל. אלא לר"נ גם בכה"ג נאמן. ותו להס"ד דמקשי לר"מ כהני לא דייני דיני. ליקשי הא כל ישראל חשידי אם יארע ספק בכור כזה. או אפי' ודאי בכור ואין לו כהן לקבלו ולהכריחו. וע"כ הטפול על ישראל. אלא פשיטא דישראל לא חשיד בש"א ומטעם שכ' רבינו ובהא גופא פליגי ר"ח אמר רב קטינא ומסקנת הש"ס דר"ח ס"ל דתלי' בטורח טפול לחוד. ומש"ה ספק בכור שנולד בבית ישראל א"נ. ואי נימא דספק בכור אין הכהן מוכרח לקבל כמו שרצה לומר בתה"ד בפסקים ר"ס קס"ח ניחא בפשיטות. ואפי' לדעת מהר"מ והובא ברמ"א סי' ש"ו שמכ"מ יכול להכריחו משום זלזול מת"כ. מכ"מ אפשר לומר דמיירי שפשע. או בא"א שאין ישראל יכול להכריח כמבואר בתה"ד שם. וכן בהא דתנן שחליפיו ביד כהן ג"כ מודה מהר"מ שאין בזה זלזול. כיון שכבר קיבל הכהן א' מהם. ועוד י"ל דמהר"מ ס"ל כשיטת התו' שיבואר בסמוך דלא תלו בטרחא דטפול. נחזור לענין דמדברי רבינו מבוא' דלא כהט"ז וזהו מסקנת הש"ס דלעולם ישראל נאמן. ובתמורה ד' ח' ב' אי' אר"ח ל"ש אלא מכהן לכהן אבל מכהן לישראל אסור מ"ט דילמא שדי בי' מומא ואמר בכור זה נתנו לי כהן במומו. פי' ונפל המום לפני כמש"כ התו' שם. והנה הסוגי' תמוה כמבואר בתו' שם. הא ישראל לא חשיד. ואי נימא דר"ח לטעמי' בבכורות דישראל ג"כ א"נ. א"כ אין חשש כלל. ואין בין כהן לוקח לישראל. ותו תמוה נימא בפשיטות דילמא שדי בי מומא ואמר שנפל מאליו. וישוב התו' ע"ז תמוה ביותר לכאורה שכ' שיחשדוהו כו' הא אכתי נימא שיאמר שקנה בתמות ונפל בו מום. אבל באמת לפי דברי פרש"י והטור מבואר בפשיטות דהאי ישראל שקנה בתמות ודאי חשיד. שהרי מי פתי יקבל עליו טיפול קשה כזה. אלא כסבור להטיל בו מום. ונ"מ דלר"ח לטעמי' ניחא אפי' להמסקנא ג"כ ניחא דיש מקום לחשדו. והוא יאמר שקניתי במומו. והרי אינו חשוד ע"ז שום ישראל שיקנה בתמות כדי לעשות בו מום. ונאמן לומר שקנה במומו. ואפי' לר"ח יהא נאמן דדוקא אם כבר נפל בידו ספק בכור א"נ משום טפול כמש"כ. אבל הכא נאמן לומר שלא נכנס לטפול כלל אלא שקנה במומו. וא"כ לא מצי הש"ס לומר שיאמר שנפל מום מאליו. וזה פשוט וברור. אבל התו' נדחקו בזה טובא. ונראה דס"ל להתו' עיקר הטעם שהכהנים חשודים משום דמקילי בקדשים כמו דחשידי על השביעית כדאי' בסנהדרין ד' כ"ו ב'. והכי מוכח בתו' בכורות שם סד"ה כהני כו' ועוד בל"ז נמי יכול להקשות לר"מ מטעם דנחשדו הכהנים על השביעית. ולשיטת רש"י והטור לק"מ. דבשלמא על שביעית מורי בה התירא ולא מיפסלי בכך כדאי' ריש מס' ב"מ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. כמש"כ התו' ב"ק ד' ל' לענין עדי רבית. אבל הטלת מום בקדשים ליכא שום היתר ומכ"מ חשידי. אלא התו' ס"ל דהכא נמי הטעם משום דכהנים גייסי בקדשים. וקסברי דאינהו שרי למיעבד מומא כי היכי דליכלו. והשתא הקשו שפיר בתמורה שם הא ישראל לא חשידי. ויישבו דודאי ישראל הי' ג"כ חשוד. אלא משום דכהן לא מירתת ולא נתפס כגנב ועובר עבירה משום דאמר כהנא אנא ושרי משא"כ ישראל. אבל כאן יכול לתלות בכהן וחשיד. והקשו לימא נפל מום מאליו. ויישבו שירא שיחשדוהו כו' ור"ל וה"ה אם יאמר שקנה בתמות ונפל בו מום. ג"כ ירא שיחשדוהו משום שאין דרך ישראל לקנות תם ולגדלו. זהו שיטת התו' וכיב"ז אי' בשבת ד' י"ז גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן. ולא קאמר משום תרומה טמאה ביד ישראל שירש מאבי אמו כהן. אלא משום דכהנים חשידי דאין אימת תרומה עליהם. משא"כ ישראל אימת תרומה עליו. ולא יעשה בלי שאלת חכם. וע' ירו' דמאי פ"ג מ"א אימת דמוע עליו [ובאמת הי' נראה דלמ"ד בפסחי' ד' ל"ד מאי אסורין לזרים הא לכהנים שרי. והקשו התו' שבת א"כ מאי אהני תקנתייהו. ונראה דלהס"ד באמת גזירה משום ישראל. והיינו שפרש"י בפסחי' שם ד"ה הטבל כו' ואע"ג דתנן גידולי תרומה תרומה מדרבנן הוא ולחומרא שלא להפסיד את הכהנים. ור"ל להס"ד פי' הכי אבל לפי האמת הטעם משום תקלה דכהן. ולא משום ישראל דלא גייס בתרומה] ולפי מה שביארנו מחלוקת רש"י וטור והוא דעת רבינו ג"כ. עם התו' י"ל דבהא תלי' דין דגרמא שכתבתי לעיל. דלשיטת התו' דהא דישראל לא חשידי היינו משום שאין להם במה לתלות. אבל אם יש במה להתלות לא מהימני. א"כ אמאי ישראל נאמן על ספק בכור הא מצי לתלות שנעשה מאליו. אם איכא עדים שלא עשה בעצמו ואין אנו מסתפקים אלא בגרמא. א"כ מצי לתלות ולומר שלא גרם כלל. אלא צ"ל דבגרמא לא בעינן עדים כלל. אבל לשיטת רבינו ודאי י"ל דכמו דבעינן עדים שלא עשה בידים ה"נ בעינן עדים שלא גרם למום:

לסיוע למרא דעניה כצ"ל והכי לישנא דרבינו בראש הסימן דמאן דמתיילד בוכרא בעניה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה