אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מד · פירוש ה

פירוש ד

זיל האידנא ותא למחר ואייתי לי סהדא כו'. למחר אייתי סהדא א"ל אמור לי כו' א"ל ומי איכוין לי' כו'. כ"ז ליתא בגמרא אלא משאל שאיל לי' היכי הוי עובדא ואע"ג שפרש"י דלהכי שאל לו משום שנחשדו הכהנים כו' וצריך להביא עדים כו' מכ"מ הי' אפשר לומר דבהאי עובדא לא נצרך לעדים משום שלא הי' מוחזק בבכור וכדאי' בבכורות ד' ל"ו לא היו מוחזקי' בו שהוא בכור ובא ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן. ומכ"מ שפיר פרש"י שנחשדו הכהנים כו'. דאי בל"ז לא הוי' לי' למישאל היכי הוי עובדא. מהיכא תיתי ניחוש שעביד אסור. מש"ה פרש"י דצריך לשאול ע"ז. אבל הי' נאמן בדברי'. אבל רבינו פירש דנצרך רבא בעובדא דא לסהדי. והכל שאל מהם. ולמדנו מגי' זו דגם לחשש שמא איכוין לי' ג"כ נצרך לסהדי. פי' אפי' איכא סהדי שלא עשה בידים אלא שאין אנו יודעים אי הי' גרם לדבר ג"כ בעינן סהדי וזהו דעת הט"ז יו"ד סי' שי"ג דחיישינן לחשדא דגרמא. אבל לפי גי' דילן אין ראי' לדבר. ועיקר זה הדין תלוי בפי' מימרא דרבא שם ד' ל"ה ב' כל בעלים עמנו בחוץ נכנס שלם ויצא חבול מעידין עליו. פשיטא. מ"ד ניחוש לחשדא קמ"ל. ופרש"י בל"ב ניחוש שמא הם גרמו לו מתחילה שהניחו לו דבילה על האוזן. א"נ עשו לו גומא ונפל שם. וקמ"ל דלא חיישינן לגרמא. וכן פסק הרא"ש וטור סי' שי"ד: וכבר כ' הלח"מ ה' בכורות ס' פ"ב ליישב בזה תמיהת הרב"י וב"ח וט"ז הא שהביא הטור מימרא דרבא דאתי' אליבא דר"י אלא ס"ל דקמ"ל גם לדידן דאם בעלים בחוץ לא חיישינן לגרמא. ולא כהט"ז. אבל הרמב"ם לא הביא מימרא זו. והיינו דמפרש כפי' התו'. דס"ד ניחוש לחשדא שמא נשאר א' מן הבית קמ"ל דלא חיישינן. וא"כ לא אתי אלא לר"י דס"ל דבני ביתו אין נאמנין. אבל לגרמא בעינן סהדי. וע' בסמוך. וע' מאירי ביצה. שהביא אית דגרסי אייתי סהדי. ודחה בסברא. ונוסחת רבינו אין לדחות. איברא גם המאירי ס"ל דלא מהימן על הגרמא. ע"ש שיישב בא"א:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה