אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מד · פירוש ד

פירוש ג

מהו אחזוי' לחכם ביו"ט ומשרי' ומיכלי' כו'. וכל הענין. מבואר דרבינו לא ס"ל כפרש"י במשנה דביצה דהא דס"ל לר"ש לא ישחוט משום דהוי כדן דין. ואין היתרו היתר ולא שייך למוקצה כלל. ורבינו מפרש כל הענין משום מוקצה. ולכאורה הוא שיטת התו' דלהכי אסור בדיעבד לר"ש משום מוקצה. דלטעמי' קאי דס"ל אין רואין מומין ביו"ט ולאו דעתי' עלייהו מאתמול. מיהו כד דייקת לא זהו דרכו של רבינו. שהרי שאל מהו לאחווי' כו' אית בי' משום מוקצה כו' אלמא דס"ל דעיקר דאסור לראות מומין ביו"ט הוא משום מוקצה. והכי מבואר להלן בהא דרב אמי חזי בוכרא ביו"ט כו' ההוא דחזיה למומא מאתמול ולא קביל סהדי כו' וכיון דחזא מומא מאתמול ואמר אית לי סהדי לית בי' משום מוקצה. ולשיטת התו' מיבעי לי' למימר לית בו משום דין או מתקן. אלא רבינו בשיטת הרמב"ם קאי שכ' בה' יו"ט פ"ב ה"ב וכן בהמת קדשי' שנולד בה מום ביו"ט הואיל ולא היתה דעתו עלי' מעיו"ט אסור לשוחטה ביו"ט. לפיכך אסור לראות מומי קדשים ביו"ט גזירה שמא יתירם החכם במומן ויבא לשחוט בו ביום כו'. וכבר כ' הה"מ דר"ל אפי' מומין שנולדו ערב יו"ט אסור לראות מומי קדשים ביו"ט גזירה כו'. הרי דעיקר הא דאסר ר"ש לראות משום מוקצה ור"י לא גזר במום שנולד מעיו"ט משום דאי חזי ושרי לית בי' מוקצה ואי נולד מום ביו"ט באמת אסר ר"י לראות והא דהיפכו ר"ש ור"י שיטתייהו במוקצה בסברא תלי' דר"י ס"ל דכיון דאפשר לחכם לראות לא אמרינן מי יימר דאזדקיק לי' חכם. ור"ש ס"ל להיפך דדבר התלוי בדעת חבירו מקצה יותר מהתלוי ב"ש. וראי' ברורה לשיטה זו הוא סוגי' דשבת ד' מ"ו מתיב רמי ב"ח מפירין נדרים בשבת כו' ואמאי לימא מי יימר דאיזדקיק לי' בעל. ותמהו התו' דמאי דמיין האי מי יימר למי יימר דמזדקיק לי' חכם דאיסורא היא. אבל לשיטת רבינו ורמב"ם ניחא דעיקר איסורא הוא משום מוקצה וטעמא דמוקצה דמי יימר דמזדקיק לי' חכם. הרי דאפי' שרי למיחזי אסור משום מוקצה. ועדין יש לנו לבאר סוגי' זו דקאמר לענין בכור תלתא מי יימר. והתו' נדחקו בזה וכתבו דלאו דווקא. אבל יותר נראה לעמוד עפ"י זה על שיטת רבינו ורש"י ז"ל. והנה התו' תמהו על פרש"י דכתב דעיקר האיסור משום דין. ומסוגי' זו דשבת דמבואר דעיקר האיסו' משום מוקצה. איברא לענ"ד דעת רש"י ברור. דתלי' בפלוגתא דאדא בר אוכמי ומסקנא דשמעתא דסוגי' דביצה. דלאדא ב"א דס"ל דאי נפל מום בעיו"ט אין מבקרין לכתחילה ואם בקרו מבוקר הרי מבואר דלא משום דין. וע"כ הא דאסור בדיעבד בנפל בו מום ביו"ט. הוא משום מוקצה אבל להמסקנא דלעולם אסור לר"ש בדיעבד ס"ל לרש"י שהוא משום דין וכפי הנראה בדברי קהלא קדישא דירושלים דתלי הא דר"ש בהא דר"מ שאין רואין מומין לאחר שחיטה. ומעתה אביי דמקשה בסוגי' דשבת שם רומי' דר"ש אדר"ש. ע"כ אזיל בדעת אדא ב"א. ולטעמי' קאי דאמר בסוגי' דביצה כותי' דרבה בר"ה מסתברא כו' הרי דס"ל דאם נולד מום מעיו"ט שרי בדיעבד כסבור דהנפקותא בין נולד מום מעיו"ט וביו"ט. משום דביו"ט תלי' בידי שמים משא"כ מעיו"ט מש"ה מקשה מנרו' דתלי' בשבת ולהכי שפיר משני דהוי תלתא מי יימר. אבל להמסקנא דאפי' נולד מום מעיו"ט אסור. מעיקרא לק"מ דשאני בכור דאסור משום דין. זהו פרש"י. ומכ"מ עדיין קשה להבין הא דמתיב רב"ח מהפרת נדרים וכנ"ל. אבל לשיטת רבינו ורמב"ם יש להוסיף דלאדא ב"א ע"כ המוקצה דמי יימר דנפל בי' מומא שתלי' בידי שמים ומש"ה רמי מהא דכל הנרות דתלי' ג"כ בשבת. אבל להמסקנא ע"כ עיקר טעמא דר"ש משום דתלי' בידי אדם ומשני גם לאדא ב"א דלא משום דתלי' בידי שמים לחוד קאסר. אלא משום תלתא מי יימר. ואח"כ מתיב רב"ח לפי המסקנא דאפי' נולד המום מעיו"ט אסור ומשום חדא מי יימר דתלי' בידי אדם אבל לכ"ע טעמא דר"ש משום מוקצה. איברא דעת קהלא קדישא דמדמי הא דר"ש לדר"מ ודאי הטעם משום מתקן ודן דין. מיהו אנן קיי"ל כדחייה דאביי שם. והטעם משום מוקצה. ובהא פליגי אמוראי אדא ב"א וסתמא דש"ס בפי' דמוקצה לר"ש. ובשיטה זו אזדא כל הסוגי' דשבת. והא לא תקשה לשיטת רבינו ורמב"ם אמאי אסור לראות לכתחילה אפי' במקום דשרי בדיעבד. הא כבר יישב הה"מ דגזירה הוא אטו מומין דאסור בדיעבד:

את"ל היכא דלא אתיילד כו' היכא דאתיילד כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה