אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מג · פירוש ה

פירוש ד

אבל מעות דישראל למימר לעו"ג שקול אופינון לישראל ברוחא אסור. תוספתא פ"ה דב"מ ישראל שאמר לעו"ג הילך שכרך וצא והלוה מעות בריבית אסור. ולא פי' בתוספתא שאמר להלוות לישראל ומכ"מ אסור. וכן העתיק ה"ג לשון רבינו בה' רבית בזה"ל וה"מ מעות דעו"ג דכי העמידו אצל עו"ג מותר. אבל מעות דישראל למימר לעו"ג שקול אוזפינן לי בריבית אסור. ולא מיבעיא כו' והדר כ' בה"ג עוד דברי רבינו בסמוך והיכא דבעי ישראל למיזף מיני' ואמר לעו"ג [ובבה"ג אי' למיזף מן חברי' ואמר לעו"ג כו' והיינו הך] שקול תלינון בגויך ואוזפינון לישראל בריבית כו'. והביאו בס' יראים סי' ער"ב לענין שליחות לעו"ג לחומרא. וכ' בזה"ל יש שליחות לעו"ג לחומרא מדההיא דתוספתא. ישראל שאמר לעו"ג הילך שכרך וצא הלוה לי מעותי בריבית מותר אבל אסור לעשות כן מפני הערמת רבית. מזה למדנו שיש שליחות לעו"ג לחומרא וגם רבי יהודאי גאון זצ"ל פירשה כן בה' רבית והיכא דבעי ישראל מיזף מן חברי' ואמר לעו"ג כו' וכל הענין ומכאן דחה דעת ר"ת שהובא בתו' ובפוסקים דלפי המסקנא הא דתני' בסיפא ואם העמידו אצל ישראל אסור. מיירי ג"כ שהישראל נשא ונתן ביד. ופשוט דר"ת לא התיר אלא באופן דאחריות על העו"ג שלוחו של ישראל. ומש"ה לרש"י וש"פ אסור מדרבנן. דאע"ג דתני בתוספתא והובא בתו' ד' ע"א ב' מעותיו של ישראל מופקדים ביד עו"ג מותר להלוותן בריבית כו' זה הכלל כל שהאחריות על העו"ג מותר כו'. היינו שלא נתן לו ע"מ להלוות. וכשהלווה שלא מדעתו אין זה הערמה. אבל אם העו"ג מלוה לישראל ומעמידו בצד הישראל המלוה הראשון. אסור משום מראית העין. והיינו סיפא לחומרא. זהו דעת הרא"מ בס' יראים. ומש"ה כ' בסמ"ג מל"ת קצ"א אחר שהביא דעת רש"י ור"ח וגאוני המערב שאע"ג שנתן העו"ג המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן הרי זה רבית קצוצה ומכאן פסק ר"ח שיש שליחות לעו"ג מדבריהם לענין חומרא [וע' גידולי תרומה שער מ"ו ח"ב אות ה"א שיישב הא דהוי ר"ק מצד שמדבריהם יש שליחות לחומרא] אבל רבינו יעקב פסק שאין שליחות לעו"ג אף לחומרא. ור"פ שהעמידה בנשא ונתן ביד כו' אמנם הר"א ממיץ הביא ראי' מן התוספתא שיש שליחות לעו"ג לחומרא דתני ישראל שאמר לעו"ג הא לך שכרך וצא והלוה לי מעות בריבית אסור. ועו"ג שאמר לישראל הילך שכרך והלוה לי מעות בריבית מותר. אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין אבל נראה בעיניו שהיא כתובה בשבוש שהיאך יהא מותר בסיפא עו"ג שאמ' לישראל וכו' א"כ מצינו שליחות לעו"ג לקולא. וכן ראוי להיות שם ישראל שאמר לעו"ג הילך שכרך וצא הלוה מעות בריבית מותר אבל אסור מפני מה"ע ועו"ג שאמר לישראל הלוה מעותי אסור. מכ"מ למדנו שיש שליחו' לעו"ג לחומרא. וכן משמע גם מתוך דברי ריה"ג בה"ג. ונ"ל כי גירסא ראשונה עיקר. ומה שמותר זהו כשהדבר ידוע שהמעות באחריות העו"ג וראי' עוד מדתני' בתוספתא ובירו' מעות ישראל המופקדים ביד עו"ג מותר להלוותן ברבית כו' וכנ"ל כ"ז לשון סמ"ג. ולמדנו בברור דשיטת ר"ת ז"ל שהתיר היינו באופן שהאחריות על העו"ג ומש"ה מדמה ר"ת למעות ישראל ביד עו"ג שמותר להלוותן. וליכא משום מראית העין ג"כ [וכ"כ ביאורי הגר"א סי' קס"ח סקי"ד ע"ש שיישב שיטת רש"י מהא דתוספתא בא"א ממש"כ לדעת היראים] ועדיין לא יישב הסמ"ג דברי בה"ג. והן דברי רבינו לדעת ר"ת ז"ל. אבל באמת לולי דמסתפינא הייתי אומר דודאי רבינו ובה"ג בשיטת ר"ת קיימי בדינא ולא בפי' הסוגי' שהרי דייקי והיכא דבעי ישראל למיזף מיני' ואמר לעו"ג כו' מבואר שכבר ידע המלוה שאותו ישראל רוצה ללות ממנו והערים לעשות ע"י העו"ג. ולמאי פירשו הכי. ולא כתבו סתם והיכא דאמר ישראל לעו"ג שקול מעות ואוזפינון בריבית כו'. אלא הכוונה שא"ל הלווהו על אחריותי. דאילו א"ל הלווה מעותי לפי דעתך מובן שהאחריות על השליח דעוית. משא"כ כשאמר צא הלווה לפלוני ומכ"מ יש להוכיח דעת בה"ג דס"ל פי' הסיפא כמשמעו שהוא הביא אוקימתא דר"פ ה"ד שנשא ונתן ביד על הרישא. ואח"כ הביא הסיפא ולא פי' כלל אלא ודאי דלעולם אסור. אבל הענין דפליגי בפי' שמעתין בשלמא סיפא לחומרא דמשמע לרש"י ותו' מדרבנן אסור. שהחמירו בשליחות העו"ג. אבל הרמב"ם כתב בפ"ה מה' מלוה ולוה ה"ד ואם העמידו אצל ישראל אע"פ שנתן העו"ג המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן ה"ז רבית קצוצה. וכן דעת גאוני המערב. והטעם דמפרש שהאחריות על הישראל. ומש"ה כיון שנתן העו"ג ואסתלק מיניהו הוי כהפקר וזכה ישראל הלוה בשביל ישראל המלוה מן ההפקר. וכיב"ז אי' בב"ב ד' נ"ד ב' נכסי עו"ג ה"ה כהפקר כו' (וזהו דלא כמש"כ התו' ד"ה בשלמא דהעו"ג לא הפקירן. ולשיטתייהו אזלי דמפרשי שהאחריות על העו"ג. וא"כ אינו מפקיר) ומיהו משום דס"ד כיון דעו"ג נותן המעות ומקבל הרבית כמו ברישא שא"ל חנם לי ואני מעלה לך כו' א"כ לא קעביד איסורא בעצמו. מש"ה הוצרך הש"ס לומר דיש רבית גמור ושליחות בזה דהא אפילו כשמקבל רבית ע"י ישראל שלוחו ג"כ אין שליח לד"ע ומכ"מ כבר הסכימו הראשוני' ז"ל דהוי ר"ק ולא כהמרדכי בשם רש"י והובא בהגהת רמ"א סי' ק"ס. דמכ"מ מלווהו ע"מ שישיכנו. ה"נ מה לי ע"י ישראל או ע"י עו"ג והוי ר"ק. אבל כשהאחריות על העו"ג היינו דהתוספתא ומותר ובזה לא דיברנו. והדר פריך הש"ס אלא רישא כיון דאין שליחות לעו"ג כו'. פי' הא אע"ג שהאחריות על המלוה הראשון שהוא העו"ג. מנ"מ א"א לזכות המעות לעו"ג שאין שליחות לעו"ג. ולא מהני אחריות שאינו אלא כמו ערב. ולא דמי אם נמסר המעות של ישראל ליד עו"ג ומלווה על אחריותו. הוי העו"ג הלוה והמלוה מידו משא"כ כאן שהמעות יוצא מיד ישראל והוא מקבל הרבית והמעות שלו עדיין. והוי רבית קצוצה כמש"כ הרמב"ם שם ה"ג ה"ז ר"ק אפי' העמידו אצל העו"ג עד שיטול העו"ג מעותיו כו'. נמצא שיטת רבינו ובה"ג ורמב"ם אחת היא ולמדין זע"ז. דרבינו ובה"ג ביארו שסיפא מיירי באחריות ישראל והרמב"ם באר זהו רבית קצוצה וטעמם ברור אלא שפירש"י ותו' סיפא לחומרא דמשמע להו מדרבנן. היסב כל הסוגי' לדעת אחרת. ואוסיף דבר דגם רש"י מפרש כהרמב"ם ז"ל שהרי בד"ה אבל אנן לדידהו כו' כ' אבל סיפא לחומרא כדאמרן. ולשיטת התו' הא ממילא סיפא מה"ת אסור. דהעו"ג עושה שליח לזכות לישראל אלא ודאי מפרש כמש"כ להרמב"ם ומכ"מ פי' סיפא לחומרא. דמה"ד אינו רבית כשאינו שליח. והיינו שכ' המרדכי בשם רש"י דאפשר ליקח ריבית ע"י שליח כשהמלוה ולקיחת הרבית הולך ע"י השליח משום שאין שליח לד"ע. ותמהו האחרונים ע"ז הרבה כידוע. אבל רש"י לעעמי' מבואר הכי בסוגין. וטעמו ש"ד דכיון שאין שליח לד"ע בשעת קציצת הרבית הוי כמצא מעותיו ש"ח בלי שום קציצה. ומכ"מ אסור מדרבנן לסלק ליד המלוה רבית אבל כשמוסר מעות רבית לשליח. ואינו זוכה עבורו משום דאשלד"ע. ורשאי להחזיר להלוה. וכשמוסר להמלוה. לאו מדעת הלוה הוא. אלא כנותן מעצמו מעות הלוה להמלוה וכ"ז לשיטת רש"י. אבל להרמב"ם אע"ג שאין שליח לד"ע הוי ר"ק. ולר"ת מיירי סוגיין בלי אחריות על הלוה. ומש"ה איצטריך להאי חומרא. אבל בעושה שליח ס"ל דאסור מה"ת ומכש"כ לסברת התו' ב"מ ד' י"ב דאע"ג דאין שליח לד"ע המעשה קיים. הרי קצץ רבית בשעת הלוואה. ולפי מה שביארנו בס"ד שפיר מודו רבותינו הגאונים ז"ל לדינו של ר"ת ז"ל דישראל שהנוה לעו"ג. והעו"ג רוצה להלוות לישראל ואחריות על העו"ג לעולם שרי. אפי' העמידו אצל ישראל. שהרי לא הפקירן העו"ג ולא זכה הלוה עבור המלוה. ודמי להא דתוספתא הנ"ל וכלל גדול הוא כל שהאחריות על העו"ג מותר. וראיתי בסה"ת שער מ"ו ח"ד שהביא תשובת רבינו משולם מלוני ז"ל בארוכות. ובתוך הדברים כו' בזה"ל ומשמע דכל היכא. דידע ישראל שהעו"ג לוה ממנו בשביל ישראל אסור להלוות לו. מהא דאמרינן התולה מעותיו בעו"ג ומלוה אותם בריבית שהמקום עתיד לפרע ממנו ופי' רב אחא כגון דבעי ישראל למיזף לרביתא מיני' ואמר לעו"ג שקול זוזי ותלם בגויך ואוזפינהו ברביתא ואמרינן דמתפרע מיניה קוב"ה. ואמר נמי אבל מעות ישראל למימר לעו"ג שקול ואוזפן ברביתא אסור דמשמע בין בצינעא בין בפרהסיא אסור להלוות מעות לעו"ג שילווה אותם לישראל. ואע"ג דאפשר לומר דכי אסירי היכא דאמר ישראל לעו"ג שקול הני מעות ואוזפן לישראל בריבית אבל היכא כו' (ויש שם טה"ד ודברים שאין להם הבנה) הרי דהרגיש דיש לדקדק בדברי רבינו דדוקא כשצוה להלוות לישראל דוקא. והיינו משום דא"כ קיבל על עצמו האחריות וזכה הלוה מן העו"ג בשביל המלוה כזוכה מן הפקר. משא"כ כשאחריות על העו"ג המעות שלו ודאי ואין בזה אסור מדרבנן וכשיטת ר"ת ז"ל. וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' ר"ט בישוב דברי הרמב"ם ז"ל בזה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה