אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מג · פירוש ד

פירוש ג

מ"ט כיון דצריך לממונא כו'. בגמרא ליתא כ"ז. מיהו רש"י ז"נ בד"ה לוה ברבית כו' כ' בזה"ל וכיון דחמוד ממון מעבירו על דת הוי לי' כרשע דחמס דעובר נמי על ל"ת מפני חמוד ממון עכ"ל והן דברי רבינו. איברא רש"י פי' כן לדעתי' דרבא דס"ל בסנהדרין ד' כ"ז א' דאוכל נבילות להכעיס כשר דלא פסל אלא רשע דחמס. אבל אנן דקיי"ל כאביי דלא בעינן רשע דחמס. לא נצרכנו לזה הטעם כלל. ויש לדון מזה דדעת רבינו כהנימוק"י ותו' במשנה דאלו הן הפסולין. דמלוה ברבית אינו פסול אלא מדרבנן דלא משמע לי' איסור כיון דמדעתי' קא יהיב לי'. ומכש"כ לוה. ומש"ה דוקא מלוה ולוה ולא עדים כמו. שהסכימו התו' ורמב"ם וש"ע ח"מ סי' ל"ד ס"י כמש"כ הש"ך שם. וכ"כ בשיטה מקובצת ב"מ ד' ע"ב בשם הרמב"ם. והטעם דכיון דלא פסילי. אלא מדרבנן בעינן לכ"ע דוקא כשיש להם הנאה בדבר. וכמש"כ התו' ב"מ שם ד"ה שטר כו' וי"ל דמיירי הכא ברבית דרבנן ולא מיפסלי באיסו' דרבנן כיון שאין מרוויחים כלום אע"פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים. א"נ אפי' ברבית דאורייתא יש להכשיר כו' והובא דבריהם בהגהת רמ"א שם ס"ג. וה"נ הטעם באיסור דאוריית' והפסול דרבנן מחמת דלא משמע להו איסור. ומיושב בזה ק' הב"ח והובא בתומים סק"י דמ"ש לוה ומ"ש עדים אחר שהכל דרבנן. ולק"מ דאדרבה משום שהוא מדרבנן לא פסלי אלא רשע דחמס. מיהו ברבית דרבנן לא מיפסל לוה כלל אע"ג שהוא נהנה משום דחז"ל לא עשו סייג אלא להמלוה ולא להלוה. ונמצא דלא עבד איסורא כלל:

תנו רבנן מלוה ישראל כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה