העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מא · פירוש י
אבן בנו לא מהימן למיפסלי'. מכאן יש להוכיח כמש"כ הרמב"ם וש"ע סי' רע"ט דרק לענין יחוס א"נ על בנו כשיש לו בנים אבל לענין ירושה נאמן ולא יירשנו. ואע"ג דעיקר האי מיעוטא בבכורה כתיב. ומש"ה כ' בהגהת רמ"א שם בשם הה"מ דאי מת בנו הגדול. א"נ להפקיע ירושת בני בניו. מכ"מ כשבנו חי אלא שיש לו בנים ודאי נאמן כשיש לו ירושה. דכ"ז שבנו חי אינו נוגע לנחלה לבני בניו והוי כמי שאין לו בנים וכמש"כ הסמ"ע. ויש לחקור אם כמ"כ אינו יכול לזכות בנו קטן כשמת והניח בני בנים לומר שהבן הקטן שמת הי' בכור. ובנו הגדול קיים. ומדברי הגאון בנתיבות המשפט שם שהמציא דין חדש באם אמר על אחר שלא הוחזק לבן כלל וא"נ עליו אלא מטעם מגו דאי בעי יהיב לי' נכסיו. והנה כשמת אותו אחר והניח אשתו מעוברת א"נ לומר שהמת הוא בנו. משום שאין בזה מגו. משמע דאי הוי בנו הקטן שנאמן עליו מדינא דקרא לומר שהוא הבכור. אפי' כשמת והניח אשתו מעוברת נאמן לומר שהמת הוא בנו הבכור. ואותו העובר יטול חלק בכורה ולענ"ד אפי' בבנו הקטן הכי הוא שא"נ אלא על בנו ולא על בן בנו כשמת הבן. ועיקרו של דרשה זו דמחלקינן בין בנים לב"ב קרוב לומר דנ"ל מדכתיב לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בה"ש. וכ' הרמב"ן דמדכתיב על פני משמע הא כשמת הבכור יכול לבכר את בן האהובה. וה"נ ס"ל לגמרא דהאי פני בא ללמד על סיפא דקרא ג"כ דהא דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר דוקא בפני בן השנואה ולא כשמת. וזכיתי לשו"ת בני אהרן וראיתי בסי' נ"ו שו"ת ממורינו מהרי"ט זצ"ל וכ' בפשיטות כמש"כ ויישב עפי"ז קו' חכם א' בהא ד' קכ"ז ב' לימא דאיצטריך יכיר היכא דמת הבן והניח אשתו מעוברת וישב בכה"ג באמת א"נ. ותודות לה' שכוונתי לדעתו: