אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא לח · פירוש ו

פירוש ה

משבעה עד ל' בין אמרה צריכנא בין אמרה ל"צ אין מחללין עלי' שבת אלא ע"י עו"ג. אין הלשון מדויק. דאי אמרה ל"צ למאי לחללו עלי' כלל. ובגמרא הכי אי' משבעה עד ל' אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עלי' אה"ש אבל עושין לה ע"י ארמאי. וכ"ה בה"ג ורי"ף וכה"פ. ונראה דעת רבינו שכ' לעיל ולא צריכנא מדורה וחמין אלמא דלא מיירי בחלישות הרעבון דמאכל ומטעם שכ' בסי' קס"ז אות ט"ז בס"ד דרבינו ס"ל בחשש רעבון כל חי' עד שלשים יום ה"ה בחזקת סכנה. ואינה מתענת ביוה"כ. וה"ה דמחללין עלי' אה"ש אם אין לה מה לאכול בלא חלול שבת ולא דברנו אלא בחשש קרירות דמזיק ליולדת. והרי אמרו דחי' מותרת בנעה"ס כל ל"י. וע"כ אע"ג שאינה מסוכנת אחר ז' מכ"מ בחזקת חולה היא לקרירו' וכל שלא מחמת תענוג שרי נעה"ס כמש"כ סי' קס"ח אות ג' בס"ד. והרי התירו סתם נעה"ס משמע בלי שאלה אי צריכה או לא. ובכל אופן שריא. וכש"כ שבות דעו"ג פשיטא דשרי. דידוע דאיסור שבות ע"י ישראל עצמו חמור מע"י עו"ג. ואחר שזכינו לזה יש להוסיף דהכל מודים לדעת רבינו לענין מדורה וחמין ופי' אבל עושין לה ע"י עו"ג לא קאי דוקא על אומרת צ"א ולעולם עושין ע"י עו"ג כמו בנעה"ס. אלא דלשיטת הפוסקים דפליגי על רבינו באכילה דיוה"כ ואסרי ליולדת מז' עד שלשים י"ל דה"ה דאסור ע"י עו"ג כל שלא אמרה צריכה אני. ואע"ג דאין ראי' לאסור ע"י עו"ג מהא דאסורה לאכול ביוה"כ דבכרת. מכ"מ שפיר י"ל דחשש רעבון כל שאינה מרגשת ברעבונה חמיר מצינה ואסור אפי' ע"י עו"ג ומש"ה לא דברו אלא באומרת צריכה אני כדי לכלול גם חשש רעבון. אבל רבינו לטעמי' דס"ל דלחשש רעבון מחללין אפי' ע"י ישראל. ולא מיירי אלא במדורה וחמין וא"כ דומה לנעילת הסנדל וכמש"כ:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה