אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא לה · פירוש יג

פירוש יב

ותני' מקרעין לקטן כו'. מדהביא רבינו מאמר זה לכאן בקריעה דחכם ואדם כשר ובשעת יציאת הנפש יש ללמוד דאפי' על אלו מקרעין לקטן. ולאו דוקא קטן שמת לו מת. וכן הא שסמך רבינו וכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע. דמשמע לפי פשוטו שא"צ לקרוע כלל אם אינו בשעת חימום. וזה אינו אלא בהני תלת וכמש"כ הרא"ש סי' ק"ו לפרש הא דאי' בעובדא דרב ספרא סבור מה דהוה הוה כיון דלא קרעו ביום השמועה שוב אינו קורע דהא לאו שעת חימום הוא. ומסיק דעיקר החימום בהספדו. הא לא קרע בשעת הספד ג"כ שוב אינו קורע. וכ"כ בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתל"ח דמי שהי' עומד בשעת יצה"נ ולא קרע באותה שעה שוב אינו קורע. אבל בקרובים אע"ג דודאי עיקר מצות קריעה בשעת חימום. מכ"מ אם לא קרע חייב לקרוע כל שבעה אע"ג שעבר שעת החימום וכמש"כ הרא"ש סי' צ' בשמו של הראב"ד ז"ל בזה"ל ועוד כ"ז שאותו הבגד עליו אומרים לו קרע ואפי' לאחר כמה ימים מפני שלא קרע בשעת חימום [וטה"ד הוא וצ"ל אע"פ שלא כו': והרמב"ן בס' תה"א העתיק דברי ראב"ד אלו וגייז להני תיבות] ה"ל כמו שאין לו חלוק ונזדמן לו אח"כ שחייב לקורעה עכ"ל. ולא כדמשמע בשו"ת הנ"ל שם. הרי דמיירי רבינו בקריעה דהני תלתא. איברא גם בקרובים יש נ"מ מזה הדין. וכמש"כ הרי"ף ד' רפ"ט ב' דהא דעל שאר קרובים אפי' תוך ז' מחליף ואינו קורע אם כבר קרע משום שכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכ"כ הרמב"ם ה"א פ"ח ה"ג כל ז' ימי אבלות הקרע לפניו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע קרע אחר שכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע עכ"ל. ולמדו מהא דאי' בד' כ"ד א' אחר מימרא זו דכל קרע כו' א"ל רבין ב"א לרבא אמר תלמידך רב עמרם תני' אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע כו' כי תני' ההיא בכבוד או"א. משמע דמקשה מהברייתא לזה הדין. ומתרץ דרק באו"א. אבל בשאר קרובים מחליף ואינו קורע מזה הטעם. והבאור דכיון דשלא בשעת חימום אינו קרע שוב א"צ לקרוע כיון שכבר יצא ידי מצות קריעה. והכי יש לבאר הא דאי' שם עוד והא א"ל לשמואל נח נפשי' דרב קרע עלי' תריסר מני. ומשני שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתתייהו כשעת חימום דמי. ולכאורה אינו מובן קושית הש"ס התם בשעת שמועה הוי ות"ח שבבבל קורעים זע"ז. אלא דמשמע להש"ס שלא היו כל הקריעות בפעם א'. שהרי לא לבשם כאחד. אלא קרע ואחליף והדר קרע. והכל מפני הכבוד. ואי איתא שלא הוי קריעה כלל. א"כ אינו אלא השחתה. אלא ודאי דמכ"מ הוי שם קריעה עלה אע"ג שאינו מחויב. ומשני דלעולם הוי שעת חימום. וא"כ שפיר מיקרי קריעה ואין בזה משום השחתה. ואפי' אינו מחויב. והא שכ' בהגהת רמ"א סי' ת"ב ס"ד דבמקום שאי"צ לקרוע אסור ג"כ. היינו באופן שאין לו חימום. ואין שם קריעה עליו אם אינו מחויב עפ"י דין. אבל בשעת חימום שרי תדע דתנן גבי חוה"מ אין מקרעין עליו אלא קרוביו של מת. ש"מ דבחול הכל רשאין לקרוע. ויש בזה מפני הכבוד. ולכשתמצא לומר. קריעה דהני תלתא דין א' להם עם קריעה דקרובים. והא דא"צ לקרוע בהני תלתא אם לא קרע בשעת חימום. היינו משום שאין להם אבלות שבעה. וכיון שעבר אותו שעה ה"ז דומה למי שעבר שבעה ולא קרע. דשוב אינו קורע וכן בשמועה רחוקה לדעת רבינו ובה"ג. אם לא קרע בשעת שמיעה שוב אינו קורע. ומזה הטעם אין סעודת הבראה לש"ר אפי' לדעת רבינו. משום שעד כה וכה עבר שעה מועטת. משא"כ חכם שמברין עליו ברחבה כ"ז שרבים עסוקין בהספדו. וע' תו' ד' כ"ז ב' ד"ה אלא. שנדחקו בזה. וראוי לדעת דיש בתו' ד' כ"ד א' ד"ה וכל קרע טה"ד. וכבר תמה מהרש"א ע"ש. אבל כצ"ל הכא דוקא כגון שקרע כבר. והתם מיירי בשלא קרע עדיין א"נ כגון שאין לו חלוק כו' והוא ישוב א' שלא קרע במזיד או שלא הי' לו חלוק כו' ופשוט:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה