אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא לב · פירוש ד

פירוש ג

אלא מתבעי לי' למינטר כי היכי דלצטער כו'. לשון למינטר צריך באור. והכי מיבעי לרבינו למימר מיתבעי לי' למצטער בהדי כ"ע כו' אבל ראוי לדעת שיש נ"מ לדינא בין שני בצורת לשני רעב ר"ל דשני בצורת היינו שהוקר השער וכמה ב"א רעבין וכדתנן באבות פ"ה רעב של בצורת בא מקצתן רעבין מקצתן שבעין. ובמדרש רות פ"א רעב שהי' בימי אליהו רעב של בצורת הי' שנה עבדת שנה לא עבדת פי' ומחמת זה השער מתייקר. אבל תבואה אינו כלה כ"כ. אבל שני רעבון ר"ל שאינו עושה כמה שנים זא"ז ונמצא רעב של מהומה וכולן רעבון או מסבה אחרת כולן רעבין וכדתני' בת"כ בחקתי פ"ז ה"ב אקח בו תמרים אולי אוכל ואשבע. אעפ"כ אוכל ונא שבע שנא' ואכלתם ולא תשבעו ד"א ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה. והיינו דכתיב ביחזקאל ה' ט"ז בשלחי את חצי הרעב וגו'. ורעב אוסיף עליכם. ואינו מובן. אבל הפי' חצי הרעב היינו ניכרות לכל מיעוט תבואה וכדומה. ואמר עוד ורעב היינו מכת רעבון בלא סבה ניכרת אלא אוכלין ולא שבעין אוסף עליכם. וחגי הנביא אמר אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה וגו'. והנה ברעב של בצורת לא אסרו לשמש המיטה שהרי רק ארוסין ונשואין אסרו בימי תענית של גשמים. ולא כל השנה גם לא תשה"מ אלא ביום הצום של ג' וז' אחרונות. ודוחק לומר דמשום חשוכי בנים שנינו. ואסורין בתה"מ וממעטין בארוסין ונשואין. ולא חייבי להשתתף בצערם אלא במה שיועיל להכלל. כמו להתענות ולהתפלל עמהם. ואינו דומה תפלת עשרה לתפלת מאה. וכן הא שהביא הש"ס בתענית שם ממשה שישב ע"ג האבן. היינו משום צום ותפלה. אבל לאכול כדי שביעה אינו אסור אלא משום דבעי למנטר פירי אולי יוצרך ח"ו לפ"נ. כמו שחש רבי שלא להאכיל לע"ה אולי יחסר לת"ח כמבואר בש"ע יו"ד סי' רנ"א סי"ג לפרש עובדא דרבי ב"ב ד' ח' א'. והיינו דדייק רבינו מתבעי לי' למינטר כי היכי דלצטער כו'. והוא להשתתף בצרתם במה שאפשר להקל צערם בזה. ובברייתא ג"כ מסיים אל יאמר אלך ואשתה ושלום עליך נפשי ר"ל איני צריך לחוש שמא יחסר לחמי. אבל צריך בשביל הצבור לחוש על העתיד אבל מה שאינו מועיל לציבור בענויו לא מצינו. ומש"ה שרי תשה"מ ובישעי' נ"ח כתב והשביע בצחצחות נפשך. ות"י ישבע בשני בצורתא נפשך. אלמא דשרי למשבע אלא כדרגיל לפזר במאכלים אסור כדי למנטר לעתיד. אבל בשני רעבון של מהומה אסור אפי' תשה"מ. וכן ברעב של יוסף במצרים הי' רעב של מהומה דכתיב ותרעב כל ארץ מצרים. והרעב הי' על פני כל הארץ. ודרשו במ"ר היינו עשירים שבהם. משא"כ בא"י הי' רעב של בצורת שהרי בשנה העברה עבדת ארעה. ואלו הי' בא"י רעב של מהומה כמו במצרים כבר היו מתים ברעב כולם. אלא של בצורת הי'. ובזה מיושב שפיר קושית התו' תענית שם ד"ה אסור. מהא דלוי שמש מיטתו. ותירוצם אינו מובן כ"כ דודאי לוי הי' מתנהג בחסידות כיוסף. ותו דר"ל אסור קאמר. וברמב"ם פ"ג מה"ת הביאו לדין פשוט [וע"ש מש"כ הר"ן בזה והב"י א"ח סי' תקע"ד] אלא כמש"כ דיוסף הי' במצרים ונאסר בתה"מ לפי צער מדינתו. ולוי לא הוצרך לחוש אלא לפי מדינה שהוא שרוי בה וע' מש"כ סי' קס"ג אות א' בס"ד. על הא דאי' בנוסחת רבינו וברי"ף בזמן שהצבור שרוי בצער. ובגמרא אי' בזמן שישראל שרוין בצער כו':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה