העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לא · פירוש ז
חנוק הוא דקא אניס לי' כו'. מבואר דעת רבינו דחנוק גרע משלא בשעת מ"מ בעלמא. והיא שיטת הרי"ף ור"ת ז"ל בפ' הנושא דמפרשי הא דר' יוחנן במחייב עצמו בלא הודאה כמו בהא דערבות. והשתא דקאמר דר' יוחנן כר' ישמעאל ס"ל דערב היוצא אחר חיתום שטרות מהני. וקשה מאי ראי' הא התם אפי' בחנוק ג"כ מהני אלמא דערבות אלימא. ויישבו שלהי ב"ב דחנוק מיירי ג"כ בשטרא ומשום אלימות דשטרא. וא"כ אמאי שקיל וטרי בב"ב בחנוק מה לי אמר ר' ישמעאל כו' אלמא דחנוק גרע וע"כ מטעם שכ' רבינו דמשום דקא אניס לי' כו'. אבל התו' בכתובות שם פירשו כל הסוגי' בהודאה. וע"כ פלוגתא דב"נ ור' ישמעאל בערב היוצא לאחר ח"ש מיירי ג"כ בהודאה על עצמו שנתערב בשעת מ"מ. והוא לא נתערב. ובחנוק פליגי במחייב עצמו עתה שלא בשעת מ"מ ובתרוויהו פליגי כמש"כ התו'. וא"כ אין מוכרח דחנוק גרע ואדרבה רבותא הוא דאפי' בחנוק ס"ל לבן ננס דלא מהני והכי משמע דעת רשב"ם ד"ה חנוק מה לי כו' דילמא משום צערא דחברי' נמי גמר ומקנה כו'. וא"כ כי אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד מכלל דערב בעלמא לא בעי קנין. פי' בשעת מתן מעות. ובהא פליג ר"נ ואמר דבעי קנין. וכאמימר בד' קע"ג דלמ"ד אסמכתא לא קני' ערב אינו משתעבד אפי' בשעת מ"מ. וא"כ כשנפסק הלכה לפי גירסתינו והילכתא ערב בשעת מ"מ לא בעי קנין כו' כשמואל אתי. וכרב אשי בד' קע"ג ב' דמעשים בכל יום דאסמכתא לא קני' וערב משתעבד כו' [ולמש"כ לעיל י"ל לפרש"י דר' יוחנן ושמואל פליגי בפי' חנוק. דר"י מפרש במודה ופסק כרי"ש. ושמואל מפרש במשתעבד ואין הלכה כר' ישמעאל] אבל רבינו לפי דעתו פליגי שמואל ור"נ בערב שלא בשעת מ"מ דעלמא והיינו ערב היוצא לאחר חיתום שטרות. וכי קיי"ל דערב שלא בשעת מ"מ בעי קנין כרב נחמן הוא דקיי"ל. והיינו מש"כ רבינו להלן והלכה כרב נחמן. ומכל מש"כ מובן דמש"כ הרמב"ם ר"פ כ"ה מה' מלוה וש"ע רסי' הנ"ל בזה"ל המלוה את חבירו ואחר שהלוהו א"ל אחר ואני ערב או שתבע את הלוה בדין וא"ל אחר הנח ואני ערב. או שהי' חונק את חבירו בשוק ליתן לו וא"ל הנח ואני ערב אין הערב חייב כלום אפי' אמר אני ערב בפני ב"ד. עכ"ל. וכ' הסמ"ע דדעת הרמב"ם דלא זו א"ז קאמר. אפי' חונק דיותר מסתבר שיהא משעבד עצמו לערב ולא כהטור ע"ש. ולמש"כ אאל"כ. דע"כ הרמב"ם שפסק דגם בשטרא לא מהני. מפרש דחנוק דמתני' מיירי שחתם לו בשטר דומיא דרישא וכמש"כ לעיל. וא"כ חנוק גרע ושאל ב"נ לר' ישמעאל אם גם בחנוק סברת הכי. וא"ר יוחנן דגם בזה פליג ר' ישמעאל והלכה כמותו. ואנן לא קיי"ל כר' יוחנן. הרי דחנוק גרע. והרמב"ם נקיט סדר המשנה ולא דקדק ברבותא כיון שאין בזה נ"מ. וע' מש"כ פ' יתרו סי' נ"ה אות ה' בס"ד. דע"כ לפי שיטת רבינו ובה"ג והרמב"ם לא מתפרש כל הסוגי' אלא במתחייב א"ע במה שאינו חייב. ולא בהודאה דלפי דס"ל דלטענת השבעה סגי כשמודה בפניו. ולטענת השטאה סגי ג"כ במוסר דברים לר' יוחנן בירו' דסנהדרין פ"ג אפי' לא אמר אתם עדי. וא"כ מאי הוי בסוגי' דכתובות ה"ד כו' לוקמי במוסר עדות ור"י לטעמי' ור"ל ס"ל דוקא א"ע אלא פשיטא דלא מיירי בהודאה כלל. ומכאן יצא להרמב"ם בפי"א מה' מכירה דאפי' באתם עדי מצי להתחייב בלא שטרא ולא כהרמב"ן ז"ל: