אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא לא · פירוש ו

פירוש ה

כיון דשייך נפשי' בשעבודא קמא כו'. פי' בשעבוד דבע"ח. והוצרך רבינו לזה משום דאי' בכתובות פ' הנושא דהמשעבד עצמו בע"פ לאו כלום הוא. וא"כ היאך ס"ד דישתעבד בדבור פיו בע"פ. מש"ה הסביר דאפשר כיון דשייך נפשי' לשעבוד דבע"ח שאני. ונראה דהכי מפרש רבינו הא דאי' התם ור"ל אמר לך ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך לשעבודא דאורייתא אבל הכא לא שייך שעבודא דאורייתא. ופרש"י דערב שעבודא דאורייתא. ויש להקשות הא עדין שקלינן וטרינן אם נעשה ערב שלא בשעת מתן מעות. אבל רבינו מפרש דשייך לשעבוד הלוה שמשועבד כבר מה"ת ויותר נראה דגריס הכי דשייך לשעבודא קמא. ועדין יש לנו לבאר הא שכ' רבינו מי אמרינן כיון דלא אהימנות' קא סמוך ואוזפי' הו"ל אסמכתא בעלמא. והא אפי' משתעבד בבירור שישלם לו ומחייב עצמו במה שאינו חייב ג"כ פטור בלא שטרא כדאי' בסוגי' דהנושא בהאומר לחבירו חייב אני לך מנה. דבלא שטרא ולא אמר אתם עדי כ"ע ס"ל דפטור. והרי מדמי הגמרא שם חייב דערבות שלא בשעת מתן מעות למחייב עצמו במה שאינו חייב. וקאמר דמחלוקת ר' יוחנן ור"ל באלימי שטרא תלי' במחלוקת ר' ישמעאל ובן ננס בערבות היוצא לאחר חיתום שטרות. ולפנינו עוד יבואר דשיטת רבינו כהרי"ף ור"ת דלא מיירי כלל בהודאה אלא בחיוב. וע"כ פלוגתא דחנוק ג"כ בשטר מיירי וכמש"כ התו' ב"ב קע"ו א' ד"ה והלכה. ע' באות ז'. אבל בלא שטרא אפי' בלא אסמכתא לא כלום הוא. ולמאי נצרך רבינו לסברא דאסמכתא. אלא ע"כ רבינו אפי' בערבות בשטר מיירי. ומכ"מ אפשר דלא מהני דמכ"מ אינו אלא אסמכתא. כמש"כ הר"ן פ' הנושא בזה"ל ובערב ה"ט דלא מהני' בי' אתם עדי לפי שהוא דומה לאסמכתא עכ"ל ואע"ג דהסוגי' לא קאמר הכי. שהרי מפרש אליבא דבן ננס כ"ע לא פליגי דלא מהני חיוב בשטרא. ולא אמרינן שאני ערבות דהוי אסמכתא. אבל התם אליבא דר' יוחנן מיירי דס"ל בשלהי ב"ב והביא רבינו בסמוך דהלכה כר' ישמעאל. וע"כ ס"ל דלא הוי דין אסמכתא בערבות. וע"כ ס"ל דפליגי ב"נ ור' ישמעאל אי מהני אלימות דשטרא לשעבד א"ע בדבר שאינו חייב. היינו שלא בשעת מ"מ ופסק ר"י כר' ישמעאל כדעתו ומפרש הגמ' דר"ל ג"כ אפשר כר' ישמעאל ס"ל בערבות ומשום דשייך כו' אבל לדידן דלא קיי"ל כר' יוחנן בערבות ולעולם בעי קנין אפי' בשטרא משום דהוי אסמכתא. כגי' הרי"ף שלהי ב"ב והילכתא כולהי בעי קנין. ר"ל אפי' בשטרא כמש"כ הרמב"ם ריש פ' כ"ו ממלוה ולוה. וע' להלן אות ז' וט' א"כ פליגי ב"נ ור' ישמעאל אפי' אליבא דהילכתא כר' יוחנן במחייב א"ע בשטרא. אבל בערבות פליגי אי הוי אסמכתא או לא. ואדרבה כולהו כר' יוחנן ס"ל דמצי לחייב עצמו בשטר. מיהו בערבות פליגי דב"נ סבר דהוי אסמכתא. ור' ישמעאל ס"ל דמשתעבד כי קמא. מיהו בלא שטרא לכ"ע לא כמו מחייב עצמו בדבר שאינו מחויב. ה"נ מחייב עצמו בערבות שלא בשעת מתן מעות שלא על אמונתו הלווהו. והיינו שכ' רבינו שני הסברות דפליגי ב"נ ור' ישמעאל ומיירי אפי' בשטרא. ועפי"ז מיושב דעת הרמב"ם שפיר מקו' הל"מ והרמב"ן בחי' ב"ב. וע' מש"כ הש"ך סי' קכ"ט ס"ק י"א מעין זה אבל דברי נראין עוד יותר [ועפ"י אופן זה יש לבאר פרש"י ג"כ דקשה טובא מסוגי' דגיטין דף כא דרבא מפרש במחייב א"ע. והתו' נדחקו מאד. אבל קשה לרש"י דבשלהי ב"ב פסק הש"ס דלא כר"י והכא קיי"ל כר"י. אלא ר"י ודאי מפרש משנה דערבות בהודאה מש"ה פסק כרי"ש אף בחנוק ואנן קיי"ל דלא כר"י אלא מתניתין במשעבד א"ע ובהא אין הלכה כר' ישמעאל. והיינו הא דרבא בגיטין דמפרש כפי פה"ל. ובכתובות מפרש לטעמי' דר"י ואל תתמה לומר דנחלקו בעיקר פי' משנתינו. הרי גם במשנה דהנושא לר"י מיירי במודה. ואנן קיי"ל בהא דלא כר"י אלא בפסיקתא כדאיתא בסוגי' דגיטין ד' נ"א א']:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה