העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לא · פירוש ה
והא מוקים לה כו'. הסבר רבינו ליישב לר' יהודה דאמר אסמכתא לא קני וערב לא משתעבד א"כ היאך מפרש קראי. וקאמר רבינו דמפרש באומר ממי שארצה אפרע וכו'. ומיהו מתניתין ניחא שפיר המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב. והיינו משום דאסמכתא לא קני'. וברייתא שהביא הגמרא דתני' המלוה א"ח ע"י ערב לא יתבע הערב תחלה. אתי' כמ"ד אסמכתא קני' מיהו קשה מה הקשה ר"נ על רבה ור"י האי דינא דפרסאי הוא. שלא יהבי טעמא למילתיייהו. הא טעמא רבא איכא דאסמכתא לא קני'. וניח' לי דלא על גוף הדין הקשה אלא על רבה ור"י שאמרו משום דגברא אשלמית לך. משמע הא או ברח או מת הלוה ודאי חייב הערב. וע"כ לית להו דין אסמכתא בערבות. ושפיר מקשה ר"נ דהוא הדין אם אין לו ללוה במה לשלם: [ונלפע"ד לדקדק מזה דרבינו ז"ל ס"ל דהא דאסמכתא לא קניא הוי מה"ת דאי הוי מדרבנן א"כ בלא"ה א"ש הנך קראי דהא מה"ת משתעבד אף באסמכתא וכן מוכח מדברי התוס' בר"ה ד' כ"ב ד"ה אלו ובסנהדרין ד' כ"ד ד"ה ואלו שהקשו למ"ד דמשחק בקוביא פסול משום דהוי אסמכתא אמאי אינו פסול מה"ת. ע"ש מוכח דס"ל דאסמכתא לא קניא הוי מה"ת. וזהו כדעת הש"ך בחו"מ סי' ר"ז סקי"ח. אבל הקצה"ח והנתיבות שם הביאו דברי המרדכי בשם רבינו נתנאל ז"ל דמה"ת קונה אסמכתא דילפינן מערב. רק מדרבנן אינו קונה וכמ"ש הב"ח והובא בש"ך שם. ונראה דזהו ג"כ דעת רש"י ז"ל בשבועות ד' מ"ז שכתב וז"ל משחק בקוביא. גזלן דרבנן הוא דאמרינן אסמכתא לא קניא אבל מדאורייתא לאו גזלן הוא עכ"ל. והיינו דמפרש כמ"ש דה"ט דמשחק בקוביא אינו פסול רק מדרבנן משום דאסמכתא לא קניא הוי מדרבנן. וע"ש ד' ל"א בפירש"י ד"ה אבל. ובר"ה שם ברש"י ד"ה בקוביא. ונראה דזהו ג"כ דעת הרע"ב ז"ל שכתב בספ"ק דר"ה וז"ל משחק בקוביא עצמות שמשחקין בהם בערבון ואמור רבנן אסמכתא לא קניא. והרי הן גזלנין מדרבנן עכ"ל והוא כמ"ש. ובזה מיושב קושית התיו"ט שם ע"ש. ובזה נלפע"ד לבאר דרבינו ורש"י ז"ל אזלי לטעמיהו דהנה איתא בכתובות ד' ק"ב ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך לשיעבודא דאורייתא ופי' רש"י ז"ל ערב שיעבודא דאורייתא הוא. אבל הכא פלוני חייב ליכא שיעבודא דאורייתא עכ"ל. והקשה מו"ח שי' עליו באות הסמוך הא עדיין שקלינן וטרינן אם נעשה ערב שלא בשעת מ"מ. [וכמש"ש התו' בד"ה אליבא דר' ישמעאל ס"ל דהודאה מהני אע"ג דלא הוי ערב בשעת מ"מ ואין לומר דמ"מ מודה דהי' ערב בשעת מ"מ דהוי מה"ת דהא כ"ש היכא דמודה דהוא עצמו לוה דהוי מה"ת מחייב] וביאר שם דרבינו גריס לשיעבודא קמא ור"ל לשיעבוד של הלוה ע"ש. ומצאתי בחי' הרמ"ה וז"ל לב"ב בפ' ג"פ שהביא סוגיא דכתובות בזה"ל ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא דשייך נפשי' בשיעבודא דשטרא אבל היכא דלא שייך נפשי' בשיעבודא דשטרא לא. הרי מבואר כמ"ש מו"ח שי'. אמנם רש"י ז"ל נראה דאזיל לטעמי' דאסמכתא לא קניא לא הוי רק מדרבנן. והשתא לפי מה שביאר רבינו ז"ל. דהא דערב שלא בשעת מ"מ לא קנה ה"ט משום דהוי אסמכתא וכיון דהא דאסמכתא לא קנה הוי מדרבנן א"כ שפיר קאמר ר"ל דע"כ לא קאמר ר"י התם דהודאה מהני אלא גבי ערב דאפילו בלא הודאה נמי מחוייב מה"ת. אפילו שלא בשעת מ"מ. ולא צריכין אנו הודאתו דהי' ערב מעיקרא אלא לחייבו מדרבנן ג"כ ולהכי מהני הודאתו אבל גבי לוה שנצרך הודאתו אף לחייבו מה"ת לא מהני הודאתו וא"ש נוסחא זו שלפנינו אבל רבינו ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל אסמכתא לא קניא הוי מה"ת ומש"ה גריס כגירסת הרמ"ה ז"ל. [ונראה עוד דלדעת רש"י דמפרש דפלוגתא דר"י ור"ל היינו בהודאה שלוה מכבר א"א לגרוס כגירס' הרמ"ה ז"ל ודוק] ועפ"י מה שביאר רבינו ז"ל דמחלוקת ר' ישמעאל וב"נ היינו אי הוי אסמכתא. יש לומר דר' יוחנן ור"נ דפליגי אי הלכה כר"י או כב"נ אזלי לטעמיהו דר"י דפסק כר"י דמשתעבד אזיל לטעמי' דס"לב"ב ד' קס"ח אסמכתא קניא. ומש"ה פסק כר"י ור"נ דפסק כב"נ אזיל לטעמי' דפסק בב"מ ד' ס"ו אסמכתא לא קניא. ולפ"ז נראה דעת רבינו ז"ל דבקבלן או במי שאמר ממי שארצה אפרע לכ"ע קני אפילו שלא בשעת מ"מ דהא כה"ג לא הוי אסמכתא וכמ"ש רבינו. והוא כדעת ר"ת ז"ל שהובא במרדכי ס"פ ג"פ ורבינו אזיל לטעמי' דלא גרס והלכתא כולהו צריכין קנין וכבר כתב המרדכי דלמאן דל"ג כולהו מצי סבר הכי ע"ש מיהו לאמימר דס"ל דלמ"ד אסמכתא ל"ק אף ערב לא קנה אף בשעת מתן מעות א"כ ע"כ ר"י וב"נ לא פליגי אי הוי אסמכתא. וכן לר"ח דס"ל בב"ב ד' קע"ד דהלוהו ואני נותן הוי קבלן ל"ל הכי וע' ביאורי הגר"א ז"ל בחו"מ סי' קכ"ט סקי"א וברשב"ם שם ד"ה בר מתן לו ודוק]. [כל זה הוא מחתני הרב וכו' מהור"ר רפאל שפירא שיחי']: