העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לא · פירוש ג
מהכא בני אם ערבת וגו'. בגמרא אי' הכי אלא א"ר יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר ואומר בני אם ערבת וגו' ונראה שגי' רבינו עיקר שהרי לא הוצרכנו לדרשה דקראי אלא דערב משתעבד בלא קנין כמ"ש רשב"ם ד"ה מנין וא"כ מנלן דלקח בגדו כי ערב זר מיירי בלא קנין. דילמא בקנין וקמ"ל דרשאי למשכנו כמש"כ רבינו בסמוך מסוגי' דפ' המקבל אלא קרא דאם ערבת לרעך. וכפילות הכתוב לאו דבר ריק הוא. וה"פ אם ערבת לרעך ומפרש בשני אופנים היינו תקעת לזר כפיך שהוא קבלת קנין. או תקיעת כף שהוא כמו קבלת קנין כמש"כ הגהת רמ"א ח"מ סי' קכ"ט ס"ה ומכ"מ כופין אותו כו'. או נוקשת באמרי פיך. פי' בשעת מתן מעות שצוה ליתן לו ובהא לא בעי קנין אלא במאמר פיו נוקש. נלכדת באמרי פיך. היינו בחרופים וגידופים. ולהכי קרא לערב נוקשת. שעדין לא נלכד דאפשר שהלוה ישלם. אלא מוקש הוא לו שיכול להכשל בו. אבל המאנה את חבירו בחרופים כבר נלכדת באמרי פיך. וזה דלא כפי' רשב"ם בגמרא ורש"י בפי' הכתוב דנוקשת באמרי פיך הוא חרופים וגידופים וא"כ היינו נלכדת באמרי פיך. אלא כמש"כ דעיקר דין ערבות נ"ל מנוקשת באמרי פיך ואע"ג דביומא ד' פ"ז הביא הגמ' לענין פיוס דברים קרא דנוקשת מכ"מ הכוונה על סיפא דקרא נלכדת וגו' והכי הנוסחא ברי"ף שם] עכ"פ גירסת רבינו מיושרת. וגי' הגמרא צריך ליישב דאשגרת לישנא הוא מסוגי' דפ' המקבל שהביא הש"ס הני תרי קראי: