העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ל · פירוש יב
בי דינא הם הכי עבדינא. פי' דכלל גדול הוא דהמנדה הוא דמצי להתיר ומקשה דכמו דב"ד שנדו יכולין להתיר ולא אמרינן שהוא כנדר שאינו יכול להחל דברו אלא אחרים מוחלין לו. וניבעי ב"ד אחר להתיר הנדוי. ה"נ אע"פ שנידה עצמו מהיכא תיתי שלא יכול להתיר עצמו. וע' מש"כ הר"ן דיש גרסי כי הא דמ"ז כו' קודם דמקשי פשיטא. להוכיח מזה כמש"כ הרשב"א דהמנדה לעצמו שאין יכול להתיר לעצמו אלא בנדוי שאינו מחויב עפ"י דין והנה רבינו גריס הכי. ומכ"מ מדמדמה לב"ד משמע דלא גרע מבי דינא ולעולם יכול להתיר לעצמו וכדעת הרמב"ם פ"ז מה' ת"ת הי"א וז"ל ת"ח שנדה עצמו ואפי' נדה עצמו ע"ד פלוני ואפי' על דבר שחייב עליו נדוי ה"ז מיפר לעצמו עכ"ל. וידוע דרכו של הרמב"ם שלא כתב דבר שלא שמע ולמד מדברי רבותיו. אבל כל דבריו ממקור דברי רבינו נובעים. והוא מש"כ רבינו בסמוך ואפי' שמית נפשי' משמי' דגברא רבא. ומפרש הרמב"ם דעל דעתא דגברא רבא שהוא צוה לו להשמית עצמו. וע' מש"כ רבינו סי' ק"ל שכתב בזה"ל ברם צריך אלו מאן דשמתי' ב"ד ואזיל לעלמא מהו דלישרי לי' ב"ד אחרינא. דאשתמית אדינא דממונא לא קא מיבעי לן דהתם אדעתא דבע"ד שמתוה בבע"ד תליא מילתא כו'. הרי דהתולה עצמו בשמתי' ע"ד פלוני. תליא באותו דעתא דפלוני. וא"כ הי' אפשר לומר דמאן דמשמית עצמו אדעתא דגברא רבא בעי להתיר עפ"י דעתו קמ"ל דאמרינן דאותו גברא רבא סמך עלי' שיתיר לעצמו כשירצה. ותו שהרי מסיק התם דהני בי תלתא דמשמתין אתו בי תלתא ושרו. ולכאורה נהי דמצי ואלים כחייהו להתיר. מכ"מ הא ב"ד קמא שמתו ע"ד עצמם. וא"כ לית חילא דב"ד אחרינא להתיר אלא עפ"י דעתם. אלא ודאי לא איכפת לן על איזה דעת שנדה ולא מיבעי לן אלא חילא דב"ד. וה"נ כיון שנדה לעצמו. אפי' נדה ע"ד אחרים לא מיבעי לן אלא חילי' דעצמו ותו לא. והיינו דדייק רבינו התם ואזיל לעלמא. משום דס"ד הא דמצי ב"ד אחרינא למישרי אינו אלא בדעת ב"ד שנדו. דדעתיייהו מיהא בעינן קמ"ל דאפי' אזיל לעלמא מצי למשרי. ומה שהקשה הראב"ד בהשגות מיהודה יבואר בסמוך אות ט"ו בס"ד וכ' עוד רבינו ואפי' שמית נפשי' בי' דינא. ומפרש הרמב"ם שחייב נדוי ב"ד ונתנו לו רשות שישמת עצמו להקל עליו העונש וההיתר. והרי אפי' ב"ד שנדו תני' במס' שמחות והביאו הרא"ש סי' נ"ג שאם מת א' מן המנדין ונתן רשות לחבירו מתירין אותו כו'. וכש"כ הכא שמתחלת הנדוי נתנו לו רשות להתיר לעצמו:
ומאן דמשתמית ומית כו' כצ"ל: