אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ל · פירוש יא

פירוש י

א"ר אבא כו'. בגמרא אי' א"ר אבא הוי קאימנא קמי' דר"ה שמעה להך איתתא דאפקא ש"ש לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר באפה ש"מ תלת ש"מ השומע כו' ש"מ נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו כו' וכן הביא הרי"ף פ' ואלו מגלחין וצ"ל שראה שדקדק ר"ה לאוקמי' אותה ולא הניחה ללכת מאותו מעמד עד שיתירה. ומש"ה למד שאין מתירין אלא בפניו אבל רבינו וכן בה"ג לא גרסי באפה ומש"ה גרסי ש"מ נדוהו שלא בפניו מתירין שלא בפניו. והנה התו' הקשו על הא דאי' ש"מ אין בין נדוי להפרה ול"כ. דקשה הא דאי' במ"ק ד' ט"ז דלא אמרינן טוט אסור וטוט שרי אלא בממונא אבל לאפקרותא עד דחיילא עלה שמתא תלתין יומין. ויישבו דשאני נדוי דהזכרת ש"ש שאינו דומה לאפקרותא אלא כדי לאיים עליו שיהא נזהר בדבר. וא"כ ע"כ נידה אותה בפניה כדי לאיים אותה וכגי' הש"ס. אבל דעת רבינו סי' ק"ל כהרי"ף ורמב"ם דלא קיי"ל כסוגי' דמ"ק ע' מש"כ אות ט' בס"ד. וס"ל דנדוי דהזכרת ש"ש דמיא לאפקרותא. ואפשר דנידה שלא בפניה. מיהו הרי"ף דגריס ג"כ כתו' ומ"מ לא ישב כדבריהם לחלק בדבר. משום דס"ל כמש"כ הרמב"ם פי"ב מה' שבועות ה"י שאין מנדין אלא להמזכיר במזיד אבל אם הי' שוגג אינו חייב לנדותו לא ענש הכתוב שוגג כו'. וא"כ ע"כ אינו לאיים אלא משום אפקרותא כדין מזיד. ומכ"מ התירה מיד ולא כסוגי' דמו"ק. והא שהקשה הלח"מ שם למש"כ הרמב"ם שם וצריך להתיר אותו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים א"כ אפשר ליישב דילמא שאני התם דאיכא טעמא שלא יכשלו בו. איברא לדעת הראב"ד והביאו הנימוקי והב"י שכשם שיכולין להחמיר על סתם מנודה לפי הדין. ה"נ יכולין להקל ולקבוע זמן הפחות. שפיר הקשה הלח"מ דילמא משום טעם הרמב"ם סתמא כפירושו שלא החמיר עלה. ולא נידה אותה אלא לשעה. אבל כבר חלקו בקונטרסים על הראב"ד בזה כמש"כ הב"י שם וזהו דעת הרי"ף ורמב"ם להקל מדין המנודה א"א. דבשלמא להחמיר מצינו בתורה כמו שהאריך הרמב"ן בקונטרס משפט החרם שמצינו בתורה כמה מיני חרמות חמורים מדין הש"ס. אבל להקל לא מצינו. ונראה דבזה פליגי הר"ן עם הריב"ש לענין חרמי צבור אם פירשו שהעובר יהא מוחרם. אם מכ"מ אפשר להקל ולא לנהוג עמו דין מנודה. כמש"כ הש"ך סי' רכ"ח סק"צ ולדעת הר"ן לא מהני בזה מנהג. והב"י לא הביא דברי הר"ן לטעמי' בסי' של"ד שהסכים בפשיטות כהראב"ד. אבל בש"ע לא נזכר דעתו רק להקל מל' יום וזה לכ"ע אפשר מצד הדין דקיי"ל טוט אסר כו'. ומה שהביא הראב"ד מהירו' שהביא גם הרא"ש סי' נ"ה שהיו מרחקין ומקרבין לאלתר. אין ראי' לדיני נדוי די"ל דהירו' ס"ל ג"כ דטוט אסור וטוט שרי אפי' באפקרותא ומש"ה יכולין להקל מזמן ל' יום. ולא הוצרך הרמב"ם לזה הטעם. אלא אמאי ראו לנדותה ולהתיר מיד דוקא. אבל לסוגי' דמ"ק שאין מתירין הנדוי בסתמא עד דחיילא עלוי תלתין יומין. ה"נ א"א להקל מתחלת הנדוי וא"כ לא ק' קו' הלח"מ דכיון דמן הדין חייב לנדות לא מהני הטעם כדי שלא יכשלו בו. וזה פשוט. עכ"פ הא מוכח מנוסחת רבינו דכהרי"ף ס"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה