העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ל · פירוש ה
ובנעילת הסנדל כדתני' וכן אתה מוצא במנודה ובאבל. זה הפסק פשוט עפ"י דברי הראב"ד והובא גם בש"ע סי' של"ד דקשה האי וכן אתה מוצא כו' דתני' גבי מלאכה ורחיצה ונעילת הסנדל. וע"כ במלאכה א"א לאוקמי דמנודה מותר במלאכה. וא"א לאוקמי אלא ברחיצה או בנעיל' הסנדל ומסתב' לי' לאוקים בנה"ס משום דמצינו דר"א חלץ מנעליו כשהודיע לו ר"ע שנידוהו כדאי' בב"מ ד' נ"ט. ואני בעניי לא נראה כלל הכרעה מהא דר"א וכמו שאין אנו למדים דמנודה חייב בקריעה לדעת הראב"ד ורוב פוסקים ה"נ בנה"ס. וע"כ משום צערא קעביד כמו שמצינו באחאב מלכים א' כ"א דכתיב ויקרע את בגדיו וגו' ויהלך אט ומתרגמינן והליך יחף. ובאמת אע"ג שנדוהו לר"א כלשון הירו' מ"ק פ"ג דמודע לי' ר"ע חבריך מנדין לך. מכ"מ ר"א לא קיבל עלי' נזיפותא ולא חש לדבר. דס"ל שלא נדוהו בדין שהוא גדול מהם בחכמה כעדות ריב"ז רבו שמכריע את כולם. וגם משמיא אסכימו עמי' וכמש"כ באות א' בס"ד דודאי שלא בדין אין בו ממש. ומש"ה לא חש לבקש התרה. וכבר העיר יפה בזה הרד"ל בקונטרס עמק הברכה בסוף. ואני אוסיף דלא ר"א לבדו לא חש לנדוי אלא כמה חכמי ישראל שאמרו במותו הותר הנדר. לא שהתירו הנדוי בזה. דא"א להתיר בלא נשיא ובלא מנין ואסיפה כאסיפת המנדים כידוע. אבל המה ידעו בעצמם גם בחייו שאין בנדוי כלום כיון שהוא לש"ש נתכוין ולבי' אנסי' שלא להודות מחמת דמשמיא אסכימו עמי'. אלא שחשו כל ימי חייו לנדוי בתורת נדר דלא לשתעו עמי' כדי שלא יבא לידי מחלוקת וכשמת אמרו הותר הנדר כמשמעו. וכהא דתנן בנדרים פר"א קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה כו' ומפרש בגמרא נעשה כתולה נדרו בדבר וכ' הר"ן בשם הירו' אף הוא א"צ שאלה לחכם. וה"נ לא נדרי אלא כדי שלא יבא לידי מחלוקת. עכ"פ מר"א א"א להכריע. אבל בל"ז שפיר הכריח הראב"ד והובא ברא"ש סי' נ"א דע"כ א"א לאוקמי הברייתא ברחיצה דאי' בתענית י"ג א' הוי בה במאי אי בחמין הא אמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין. אי בצונן הא אמר רפרם ב"פ אר"ח דבתעניות גם כל גופו מותר. ומוקי אשארא. הרי מבואר דא"א לאוקמי ברחיצה משום אבל. וע"כ בנעילת הסנדל קאי. ועוד מגופא דסוגין יש להוכיח דברחיצה מנודה מותר. מדתני' מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס. ש"מ דברחיצה דקיל דמותר באבלות דשלשים מותרין. והא ל"ק דשקיל וטרי בש"ס במנודה ובמצורע ונשאר בתיקו. היינו משום שאין מפורש בברייתא בהו גופא כמש"כ לעיל אות ג' להראב"ד. אבל אנן יש לנו לדייק שפיר וא"כ ע"כ בנה"ס קיימי. וע"ע מש"כ שם הראב"ד ורא"ש בשם הירושלמי דאסור בנה"ס. והיינו שהביאו הרי"ף בפ"א דתענית וע"ש בר"ן: