העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כט · פירוש י
אבל למשרי שמתא עד דאתיא היא. זהו שכ' הרמב"ם בפ"ו מה' שבועות ה"ד ואינו נעשה שליח להתיר נידוי לאשתו. והראב"ד לא ידע מקורו ע"כ גריס בדברי הרמב"ם נדר לאשתו. ופי' לחלק בסברא ע"ש. אבל רבינו הרמב"ם שאב ממקור רבותיו וברר הסולת לפי דעתו ז"ל. מיהו יש לשום לב בטעמא דמילתא מה שחלקו בין נדר לנדוי. וכבר הקשה הלח"מ שם. אבל הטעם שאין מתירין את הנדר אלא בפניה לדעת הרמב"ם וש"ע סי' רכ"ח סט"ו הוא משום חשדא כמבואר בירו' והביאו המפרשים פ' ר"א. והכא לא שייך מפני הבושה אידך טעם הירו'. ומש"ה בעל נעשה שליח ולא אחר דהבעל ודאי יודיעה ואין כאן חשד משא"כ אחר. וכ"ז בנדר. אבל בנדוי כ' הב"י סי' של"ד בשם הקונטרסים שהרמב"ם ס"ל הטעם משום דאלים הנדוי כשהוא בפניו. ומש"ה בעינן ג"כ למישלפא בפניה ולא כהר"ן ד' ז' שדחה זה הטעם. ולפי"ז ל"ש בעל ול"ש אחר. וזה פשוט. וע' מש"כ סי' ל' אות ט':