העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כט · פירוש ט
רבינא הי"ל חרטה דנדרא כו'. וכל הענין. גם בזה נשתנה הענין והפי' והדין לפי' גי' רבינו בנוסחת הגמ'. והכי אי' בגמ' רבינא ה"ל נדרא לדביתהו אתא לקמי' דר"א א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו. א"ל אי מכנפין אין אי לא לא. ש"מ תלת. ש"מ בעל נעשה שליח לחרטת אשתו. וש"מ לא שרי למישרי נדרא באתרי' דרבי'. וש"מ כי מכנפי ש"ד. ופי' כל המפרשים והפוסקים דהאי כי מכנפין קאי על הא דבעל נעשה שליח לחרטת אשתו. דאי כנפינהו לא נעשה שליח. וע' מש"כ הרא"ש והר"ן בטעמו ש"ד. ור"ת בספר הישר כ' הטעם דאנן סהדי דלא היתה מתחרטת אי הוי לי' לאכנופי מפני שהיא בושה לחזור אחר בני אדם עכ"ל. ומבואר לכל שאין סדר הג' ש"מ על הנכון אלא טה"ד הוא וצ"ל ש"מ בעל נעשה כו' וש"מ אי מכנפי אין אי לא לא. וש"מ לא יאלי כו'. וקרוב לזה הגי' אי' בה"ג ה' נדרים וז"ל ש"מ לא מתבעי למשרא נדרא באתרי' דרבי'. וש"מ כי מכנפין ש"ד [פי' לענין שליחות הבעל] וש"מ לא מיכנפי לא. והכי נראה הנוס' בפי' הרא"ש כ"ז שיטת הנוסחא דגמרא ובה"ג. אבל רבינו כתב ולא אזדקיק לי'. א"ל חזי כו'. ופי' דרב אשי התיר לגמרי שיהא בעל שליח. והי' צריך רב אשי להתיר. אבל לא רצה להזדקק לדבר מחמת איזה סיבה. ומש"ה אמר לרבינא שיראה היכא דאיכא תלתא דמיכנפן ממילא לישרו לה. אבל שיקבץ ג' תלמידים לא. ולא משום שליחות הבעל. אלא משום כבוד הרב. וכדמסיק רבינו בשלשה ש"מ. ש"מ בעל כו' וש"מ אין מפירין נדרים במקום הרב וש"מ בי תלתא דמיכנפין ש"ד. ר"ל במקום הרב. ומסיק עוד ולמשרא שמתא דחלמא אפי' לכנופי נמי אפי' במקום הרב. ולפנינו בגמרא ליתא האי אפי' לכנופי נמי שאין בזה רבותא. אבל לנוסחת רבינו הוא עיקר הרבותא. ורבינו לא הוסיף על נוסחת הגמרא אלא מעט. היינו בתשובת ר"א לרבינא א"ל חזי אי מכנפין לישרי לה ש"מ תלת כו' וכל הסוגי' מאירה בלא שיבוש. אלא שרבינו ביאר יפה דהמעשה הי' שרב אשי לא אזדקיק לי'. וביאר לפי דרכו הא דאי' בגמרא ושמתא אפי' באתרי' דרבי'. דר"ל אפי' לכנופי נמי. וטעמו ש"ד דלא מהני רשות הרב להתיר נדרים אלא אי מיכנפין ממילא. דאע"ג דהרב יכול למחול על כבודו. מכ"מ זלזול אסור כדאי' בקידושין ד' ל"ב ב' אפ"ה הדור מיבעי לי' למיעבד. דבזיון התורה הוא. וכ"כ הריב"ש והביאו הב"י בבד"ה יו"ד סי' של"ד וכ"כ רבינו ססי' ס' לענין מחילה דכבוד האב. וע' מש"כ בס"ד סי' ע"ז אות ו'. וה"נ העסק שיהא ניכר דכנפינהו למשרי נדרא הוא. ואין הכל יודעין שנתן הרב רשות ונמצא מיקל בכבוד הרב. ומה שנשתנה הדין לפי זה מובן לכל תלמיד. ואוסיף שעוד למדנו דרבינו כ' דאיכא תלתא דמיכנפין כו' הא תרי ורבינא בהדייהו לא. ש"מ שאין הבעל מתיר נדרי אשתו אפי' בצירוף שנים אחרי' וכ"כ הרא"ש וש"פ וכ"כ ר"ת בספר הישר בפשיטות: