העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כט · פירוש טז
הרי שהי' מצטער על מעות מע"ש. בגמרא ליתא על מעות מע"ש אלא על מעות שהניח לו אביו. ולכאורה באמת נראה מיותר. אבל גם בתוספתא דמע"ש פ"ה אי' הכי. וצ"ל דרבותא הוא אע"ג שיודע שיש לאביו מע"ש וניכרים דברי אמת שהן הן שחלם לו מכ"מ אין לחוש. ובירו' שם פ"ד אי' הורי רב ב"ר זבדא במע"ש כהדא דרבי הרי שהי' מצטער על מעותיו של אביו ונראה לו בחלום כך וכך היו ובמקום פלוני הם. אתי עובדא קומי רבנן ואמרו דברי חלומות ל"מ ולא מורידין ר' יונה בעי מצטער וחמי ואת אמרת הכין. פי' כיון שמצטער וחזי בחלמא אומדנא דמוכח שכן הוא. א"ר יוסי לא מסתבר דלא בההוא דלא מצטער וחמי ברם הכא במה דבר נש הוא חלם. פי' ר' יוסי קאמר להיפך מר' יונה ולא מסתבר דלא כהברייתא אלא בההוא דלא מצטער וחמי. בהא ודאי יש לחוש. אבל מי שמצטער ורעיוני' על משכבי' סליקו אפשר שיש בו ד"ב ג"כ. א"ר אבין מאן דעבד יאות עבד כר' יוסי. פי' דמאן דלא מצטער ראוי לחוש להחלום וכר"י. וגם לא מתני בברייתא להיפך דהרי במצטער מיירי התנא זהו טופס הירו' ולא נזכר בפוסקים וגם רבינו לא זכר בהצריכותא שהצטער אלא חתם דחזא בחלמא ופשט מהברייתא דהי' מצטער כו' אלמא דלא מפליג ולא כהירו'. וצ"ל דלפי שהביא הירו' לשון הברייתא על מעותיו של אביו אפשר לחלק כר"י. אבל לפי התוספתא שהביא רבינו על מעות של מע"ש. וניכר יותר שהן הן שאפי' נימא שיש בחלום ד"ב מכ"מ בהא שמצטער וחמי בזה הפרט של מעות מע"ש נראין דברי אמת. מכ"מ לא חש התנא. ושפיר יש להוכיח שאין חילוק בדבר. ואולי נוסחת רבינו בגמרא דילן הפי על מעות מע"ש. וגם כי י"ל דהירו' לא קאמר אלא מאן דעבד יאות. היינו הרוצה להחמיר במילי דחסידות. ולא שדינא הכי. וע' בס' משיבת נפש סי' ל"ה לענין היתר עגונה עפ"י חלום שמוכיח אמיתותו. וכבר כתבנו סי' נ"ה אות ט' דעת הרמב"ם ז"ל דלא בעינן להוציא מחזקת א"א שני עדים כמו דבר שבממון. אלא יש לסמוך ע"ד המוכיח להתיר ע"ש. ולא כן דעת הרמב"ן ז"ל. וע' ספר חסידים סי' תשכ"ז שכ' דהא דחלומות ל"מ ול"מ היינו מה שאינו נוגע לכבוד המת. אבל אם המת בא בחלום לכבוד עצמו אינו כן:
דאלו מאן. דיני שמתא וחרם ונדוי לא הי' אלא בזמן ובמקום של רבינו שהי' בהיתר עפ"י הממשלה: