העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כו · פירוש יח
ואי איכא אדם חשוב אע"ג דאיכא מדורה צריך נר אחר לשימושי. בגמרא אי' ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך נר אחרת וכן הוא בה"ג וברי"ף ומשמע דהבעה"ב המדליק אדם חשוב. אבל לנוסחת רבינו אפי' יש כאן אורח אדם חשוב צריך נר אחר. ויש להבין במאי פליגי הני תרי נוסחאות. ולכאורה הי' נראה דתלי' בשני פירושים בסוגיא ברכות ד' נ"ג א' תני חדא אור של בה"כ ושל בה"מ מברכין עליו ותני חדא אין מברכין עליו ל"ק הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא א"ח. ופרש"י דאיכ' א"ח לכבודו הדליקוה ולא שצריך לאורה אלא לכבוד בעלמ' כו'. ודליכא א"ח להאיר להם הדליקוה. והתו' פירשו בשם ר"ח דאיכא א"ח לאורה וליכא א"ח עשוי לכבוד בהכ"נ. והשתא לפרש"י דא"ח לכבודו אע"ג שא"צ לאורה. וא"כ כאן נמי אי איכא א"ח אינו ניכר דלנר חנוכה הוא דאפשר לכבוד א"ח הוא. ואע"ג שא"צ לאורה שהרי יש לו מדורה. מכ"מ לאו כבודו הוא אלא בנר. והיינו כגי' רבינו. אבל לפר"ח דאי איכא א"ח להאיר לו הדליקוה והיינו בבהכ"נ שאין שם מדורה. אבל כאן דאיכא מדורה לא צריך לנר אלא אי בעה"ב אדם חשוב ואין דרכו להשתמש במדורה. מיהו לא תקשה לפרש"י דאמאי קאמר ואי אדם חשוב הוא. הא אפי' אורח אדם חשוב צריך נר אחר דלא לימא לכבודו הוא. די"ל דתרוויהו אמת. אי הבעה"ב אדם חשוב לא שייך טעמא דכבודו אלא משום תשמיש וה"ה אי איכא אורח א"ח צריך נר אחר משום כבודו. ואי הוה אמר אי איכ' אדם חשוב לא הייתי יודע אי בעה"ב אדם חשוב. דשאני אורח דאיכא משום כבודו. וא"כ לא פליגי הני תרי נוסחאות. מיהו כ"ז לפרש"י אבל לר"ח ליכא סברא דכבודו כלל. וא"כ דוקא הבעה"ב ולא אורח. כ"ז הי' נראה לכאורה. אבל כד דייקת לשון רבינו עוד צריך נר אחר לשימושי. הרי דלא משום כבודו. אלא הוא ג"כ כפי' ר"ח ס"ל. וכ"ע לא חיישי אלא משום שאין אדם חשוב משתמש לאור המדורה מיהו להבעה"ב עצמו א"צ לחוש שהרי הוא יודע למה הדליקה אלא חיישינן לנכנסים ויוצאים. ולגירסתינו לא חיישינן אלא אי בעה"ב אדם חשוב. דלאורח אין חשש בשביל נכנסים ויוצאים שאינם יודעים שהוא אדם חשוב. ולגי' רבינו י"ל דחיישינן גם להא שידעו שהם חשובים. וי"ל דלא פליגי והכל לפי הענין. ותליא אי האורח מפורסם או לא: