העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כו · פירוש ח
ולילה א'. בגמרא ליתא אלא בתוספתא סוכה ובמ' סופ' פ"כ. וכבר עמד הר"ן פ' ע"פ ונתן טעם על מה שלא זכרו בגמרא זה ההלל. וז"ל וכ"ת והא בגמרא דילן בערכין כו' ולא קתני לילה הראשון ש"פ. לאו קושיא היא דהתם שעל עשיית המצוה לא קתני תדע דלא מני הלל שבשחיטת פסחים דמני להו במתניתין דהתם ועוד דהתם ימים קתני לפרושי מתניתין כו' עכ"ל. ואין בזה כדי ישוב. דלא בא ר"ש בן יהוצדק לפרושי מתני' אלא הגמרא הביאו על המשנה. ומש"ה לא הביא ר"ש בן יהוצדק הלל שבשחיטת פסחים משום דמיירי בהלל שהיחיד גומר ר"ל כל ישראל מחויבים בו ואפי' יחיד בפני עצמו. והלל שבשחיטת פסחים אינו אלא מצות הלוים ובקיבוץ לפני המזבח. וע' תוס' שם. אבל עיקר הישוב הוא משום דלא קתני אלא החיוב לגמור ההלל היינו בלא הפסק והלל שבאכילת פסחי' עיקר מצותו בהפסק ולהתחיל לפני אכילה ולגומרו אחר אכילה וזהו עיקר הלילא כדאי' בפסחי' ד' פ"ה ב' כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. הרי דהלילא הוא אחר אכילת הפסח והא דלא מנה הלל שבבה"כ דאי' במ"ס ובירו' שם משום דמצד הדין הי' יותר טוב שלא לאומרו לפני אכילה בבהכ"נ כלל. כדי שלא לגרע חשיבות המצוה בזמנו שהוא אחר אכילה. שהרי כבר יצא ידי חובת הלל במה שקראו לפני אכילה כדאי' בירו' פ"א דברכות אם שמעה בבה"כ יצא. ולמה זה דומה לאכילת מרור לפני מצה שמצותו אחר אכילת מצה ומכ"מ אם אכל לפניו יצא. והרי ידוע בפסחים ד' קט"ו א' דמהדרינן אשאר ירקי [וע"ש בתו' ד"ה מתקיף לה. דמשמע דלר"ח לא מהדרינן אשאר ירקי והיינו משום שאוכל פחות מכשיעור כמש"כ שם. וע"ע בד' ק"כ א' ד"ה באחרונה שנסתפקו בדבר אי יכולין לברך בתחילה על עיקר מצוה שלבסוף והביאו ראי' ממה שאוכלין מצה תחלת הסעודה. והפסח בסוף. אבל הרמב"ן בשו"ת המיוחסות ס"ל בפשיטות שא"א לברך על מצוה שלבסוף. ועיקר אכילת מצה הוא הראשונה שיברך עלי'. ומש"ה אסור לכתחילה לאכול מרור בתחלה לפני מצה. והא שאוכלין מצה תחלה הוא דגם בזמן הפסח אכלו גם בתחלה כזית פסח ומצה ומרור ומבואר במ"א]. וכן בתקיעת שופר שתוקעין לפני התפלה אע"ג שאינו זמנו העיקרי היינו משום שהוא מיושב וע' מש"כ בארוכה סי' קע"א אות ב' בס"ד. וגם זה לא תקנו לכתחילה אלא לצורך כדי לערבב את השטן. וה"נ יותר טוב הי' שלא להקדים המצוה לפני זמנה אבל משום מצוה דרוב עם וקריאה בנעימה המיוחדת להלל תקנו שיקראו בבהכ"נ והיינו דקתני במס' ס' ומצוה מן המובח' לקרות הלל [בבהכ"נ] [כצ"ל וחסר לפנינו תיבה זו וכן הגיה הגר"א ז"ל וכן הביא הר"ן] בשתי לילות ש"ג ולברך עליהן ולאומרו בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו. וא"כ מי שאין לו צבור גם לפני אכילה ודאי אין ראוי לקרוא כלל עד אחר אכילה. ומש"ה לא קאמר ר"ש בן יהוצדק שהיחיד גומר בהן את ההלל. דבשעת אכילה אינו גומר אלא מפסיק. ולפני אכילה אין שום מצוה אלא לצבור ולנוסחת רבינו ותוספתא דסוכה דקחשיב הלל שבליל פסח. קרי להלל שבאכילה ג"כ גומר. ונ"מ בזה הוא המחלוקת שבין הגאונים הראשונים אי מברכין על הלל זה. שהר"ן הביא בשם רה"ג ושארי גאונים שאין לברך. והוא נגד הירו' שהביאו התו' ור"ן ז"ל אבל ס"ל דהירו' אתי כגי' שבמס' סופרי' דרש"ב יהוצדק מונה לילה של פסח בכלל גומרין את ההלל וא"כ צריך לברך. וכדאי' שם וצריך לברך בתחלתו ולקרותו בנעימה דתני רש"ב יהוצדק כו' וי"ט הראשון ש"פ ולילו כו'. אבל תלמוד דילן פליגא ורבינו גורס גם בתלמוד דילן ולילה א' ש"פ וא"כ ודאי צריך לברך. ומתוך מש"כ בענין קריאת הלל שבבהכ"נ תבין טעם שינוי המנהגים והדעות בקריאה זו שהובא בסי' תפ"ז ס"ד. וכ' הגר"א ז"ל טעם מנהגינו שאין קוראים בבית הכנסת משום שלא נתקן אלא בשביל שאינן בקיאים ע"ש. והוא תמוה לכאורה. דכל תקנות שהתקינו בשביל כך לא בטל גם היום כמו חזרת הש"ץ וכמש"כ הב"י א"ח סי' קנ"ד וסי' רס"ט ע"ש. אלא משום שעיקר התקנה אינה עפ"י דין אלא משום דוחק. וכיון שבטל הדוחק ראוי לעמוד על הדין. משא"כ אידך תקנות אינם נגד הדין ונחלקו המנהגות והדעות אי עיקר התקנה משום כדי לאומרו בנעימה וא"כ גם היום יש לנהוג הכי. או משום שאינן בקיאים כמש"כ הגר"א ז"ל: