העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כד · פירוש ז
אלמא לא מפסיד נפשי'. היינו פי' התוס' ורשב"א ור"ן דהא דקפילא ארמאה מהימן משום שלא משקר דלא לפסיד אומנתו. וכדאי' בע"ג דכ"ז דסמכינן ארופא מומחה. ולא כפרש"י שכ' דבעינן שיהא מסיח לפ"ת. והא דבעינן קפילא היינו משום דבקי בטעמים ומרגיש יותר. וה"ה בתרומה ובטעימת כהן לכאורה. והקשו ע"ז הרשב"א בחי' ובתה"ב ד' ק"ו ובר"ן. דכל הסוגי' משמע דבתרומה לא בעינן קפילא. והנראה לענ"ד דאי משום הא לא ארי' דרש"י מודה דבתרומה לא בעינן קפילא דכיון שאין הטעם מורגש לסתם ב"א בטל האיסור וכדתנן בתרומות פי"א חבית של שמן שנשתפכה א"צ לטפח אלא נוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין וע"ש ובחי' רמב"ן ב"ב דפ"ז. מיהו הא קשיא לי היאך יהא נאמן במסל"ת. הא ספק איסור דאורייתא הוא ואי' בב"ק ד' קי"ד ב' דאין עי"ג מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד. ומסיק דהאי כללא באיסור דאורייתא מיהו רש"י לטעמי' דס"ל טעם כעיקר דרבנן אליבא דרבא ור' יוחנן מרייהו דהאי מימרא דקפילא ארמאה. וכמש"כ בשו"ת ח"ס יו"ד סי' פ"ו בשם גדול א' דאפי' בבב"ח קדרה שבשל בה בשר ואח"כ חלב אינו אלא דרבנן וע"ע סי' ע"ט אות ב' דמוכח דעת רבינו הכי. וי"ל עוד דרש"י לטעמי' שכ' שם ד' צ"ח א' ד"ה כל איסורין שבתורה בששים. היכ' דבדקיני' ולא יהיב טעמא כו'. הרי דס"ל דטעימה מיירי בדאיכא ששים ואי ליכא מאן דליטעמי' כשר בלא טעימה. אלא דמהדרינן אחר טעימה אם אפשר. להכי סמכינן אקפילא ארמאה במסל"ת. דלא בעינן תו למיהדר אחר תקנה ובירור יותר. אבל לדידן דקי"ל דלא כרש"י אלא אי איכא ששים לא צריכין למטעמי' כלל. וע"כ בדליכא ששים וספק טעם כעיקר הוא מה"ת וע"כ הטעם משום דקפילא לא מפסיד נפשי'. ואפי' לדעת רבינו דס"ל טעם כעיקר דרבנן כמ"ש מכ"מ הפי' נכון. ומיירי אפי' שאינו מסל"ת. ויש עוד בזה שיטת הרמב"ם ז"ל דקפילא ל"ד. וגם מסל"ת לא בעינן. והא דמהני היינו משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי נאמן. ואין כן דעת רבינו והפוסקים ז"ל: