העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כג · פירוש ח
ואי א"ל מופר לך או מובטל לך כו'. לשון ירו' נדרים פ"י ה"ח. והנה המפרשים פירשו הא דאר"י בעל שאמר בלשון חכם וחכם שאמר בלשון בעל לא א"כ היינו דהתרה משמע לשעבר דעוקר נדר מעיקרו. והפרה מיגז גייז להבא. וק' א"כ הרי מובטל משמע הכי והכי כדאי' גיטין ד' ל"ב ואזלינן בתר דאהני לי' ולהוי מועיל בתרווייהו. ותו ק' דהא בנזיר ד' כ"א מיבעי לן אי בעל מיגז גייז או מיעקר עקר והוי בה טובא ולא פשיט מדתני' זה הדבר החכם מתיר ואין בעל מתיר. ולא עוד אלא דהרמב"ם כ' דבהפרה בעינן עקירת הנדר מעיקרו כמבואר ביו"ד סי' רל"ד סל"ז וע' בביאור הספרי פ' מטות בס"ד. אבל עיקר הפרש בין היתר להפרה נראה דהתרה משמע מרצון השואל וע' להלן אות י"ב. והפרה משמע בע"כ. דהבעל אינו מרשה לקיים הנדר. וה"נ מובטל משמע אני מבטל דבריך. ולא תקשה ממש"כ הרמב"ם ה' נדרים פי"ג ובפה"מ פ' נערה דהפרה תולה בדעתה אם תרצה תאכל. דה"ק שאינו כופה אותה לאכול כמו שכופין את העבדים. אבל כופה אותה שלא לנהוג בנדר ותהי כמו קודם שנדרה. ובמש"כ ניחא שהוסיף ר"י על הברייתא. דמהברייתא לא שמענו אלא ענין כלל החילוק שהחכם יתלה בדעתו של שואל והבעל יתלה בד"ע. ובא ר"י והוסיף שכמ"כ צריך לדקדק בלשון. ובעל שאמר מותר לך אפי' פירש שהוא בע"כ. וכן חכם שאמר מופר לך אפי' פירש אם אתה רוצה לא א"כ מ"ט זה הדבר כתי' בדבור תליא מילתא. והביא עיקר החלוק מהברייתא. והוסיף כמ"כ דקדוק הלשון וזהו דעת רבינו שכ' דין מובטל לך: