העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כג · פירוש ז
ומיחרט בי' ומגמרינן כו'. לפי מאי דקיי"ל פותחין בחרטה א"צ פתח רק חרטה לחודא וכ"כ רבינו לקמן בסי' קל"ו ומיחרט בי' א"נ אמר אדעתא דהכי והכי לא נדרי. והשתא צריכין אנו לפרש מ"ש רבינו כאן תרוייהו עפ"י מ"ש המאירי פ"ג דנדרים וז"ל והעידו על מר רב יהודאי שהזהיר חכמי דורו שלא לפתוח בחרטה משום דדמיא לחוכא. ויש ממצעין את התחום לומר שאעפ"י שאין פותחין בחרטה משתמשין בה להקל בפתח שלא לדקדק בו לומר היאך אתה אומר שאלו ידעת לא נדרת. והלא ידעת קשה הימנה ונדרת אלא מתירין לו בכל פתח הואיל והחרטה נמשכת עמה. ומ"מ עיקר הדברי' להלכה לפתוח בחרטה כו' עכ"ל וז"ש ומגמרינן כו' כלומר שאע"פ שפותחין בחרט' מ"מ מגמרינן לי' איזה פתח. ואע"פ שאינו מתחרט מחמת הפתח. מ"מ עושין כן משום שלא יהא דמי לחוכא וכמ"ש המאירי. ובפ' מטות קאמר או שאינו מוצא פתח כלל סגי בחרטה לחוד. או שמוצא איזה פתח ואע"ג שאינו עפ"י דין. מכ"מ בצרוף חרטה מעיקרו סגי. וממוצא דבר תבין המנהג שכ' הרמ"א סי' רכ"ח ס"ז שנהגו להחמיר ולעשות מהחרטה פתח כו'. הוא שנהגו גאוני קדמאי. ולא מטעם שכ' הט"ז וש"ך. והרמ"א ז"ל לא ידע ג"כ מקורו: