אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כג · פירוש ו

פירוש ה

אבל היכא דנדר ומשתבע לקיומי מצוה כו'. משמע דקאי בחד גווני לקיים מ"ע. וכשיטת הרא"ש נדרים ד' ח' בהא דנדר גדול נדר לאלקי ישראל דנודר לעשות מצוה הרי הוא כנדרי צדקה. וכ"כ הריטב"א בשיטת רבו הרמב"ן שלזה כוון במש"כ בהלכות דסוגיין דיש יד לצדקה. דהיינו דאר"ג האומר אשנה פרק זה ולא פי' בנדר ואינו אלא יד. ולא כהר"ן ד' ז' שנדחק לפרש כונת הרמב"ן עפ"י דרכו של הרמב"ם באת"ל ע"ש וכ"כ הרמב"ם פ"א הכ"ט. והכי איפסק בש"ע יו"ד סי' ר"ו ס"ה וסי' רי"ג ס"ב. עפ"י שיטה זו הולך ואור סוגי' דריש נדרים ד' ג' ב' בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כו' אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההוא שעתא הוי לי' נזיר מ"ד כו'. וכ' הר"ן דליכא למימר באומר הרי עלי להיות נזיר דלא דמי' כו' אבל הכא כיון שאינו מחוסר שום דבר הרי הנזירות חל מיד והוי לי' נזיר וליכא ב"ת כו'. ואנכי לא ידעתי היאך הדין ברור. שהרי פי' דבריו הרי עלי לנדור נדר נזיר ועדין לא נדר. והרי האומר הרי עלי לקבל נדר תעני' אע"ג שהוא ג"כ בשוא"ת שלא יאכל וישתה מכ"מ אינו בתענית עד שיקבל. אלא עיקר הישוב בזה דאם כן אין צריך הקישא נזירות לנדרים. דהוא בכלל נדרי צדקה. ומה לי הרי עלי ליתן סלע או לנדור בנזירות. מש"ה קאמר שאמר שלא איפטר מה"ע כו'. ולשון הרמב"ם פ"א מה"נ האומר לא אפטר מה"ע עד שאהי' נזיר ה"ז נזיר מיד שמא ימות עתה אם אחר נזירתו ה"ז עובר על ב"ת לשלמו. מבואר שעובר מיד בלא ג"ר ותיכף חל עליו נזירות בלא קבלה. ואע"ג שאם עבר ואכל ענבים אינו לוקה משום בל יאכל. מכ"מ ה"ה נזיר מיד. וחידוש הוא בנזירות ומשום שהזכיר מיתה וחיישינן שמא ימות מיד. אבל אם אמר הרי עלי להיות נזיר. ה"ז כשאר נדרים דבעינן ג"ר. ולא משום חשש מיתה אלא גזירת הכתוב שעובר על ג"ר משום ב"ת ולפני ג"ר אין עליו אלא מצוה להקדים ולהזדרז. ולא משום מיתה כמש"כ הרשב"א בחי' כאן. ובאמת אם אמר לא איפטר מה"ע עד שאתענה. אינו עובר משום ב"ת לפני ג"ר. ורק בנזירות גלי קרא [מיהו בשו"ת ריב"ש סי' תמ"ה מסתפק בזה ע"ש] והש"ס מסמיך טעם הענין להא דתני' האומר לאשתו ה"ז גיטך כו' אבל התם אינו אלא חששא דרבנן. וכאן ה"ה נזיר מה"ת. והא דלא מפרש רבא באומר הרי עלי לנדור בנזירות שהוא נזיר מיד ועובר על ב"ת מיד. ולא כשאר נדרי צדקה. י"ל דכיון דאמר בפי' ה"ע לנדור או להיות נזיר הכונה שאקבל נזירות. א"כ אינו אלא נדר לקבל. וא"א להיות נזיר מיד בלא קבלה. וב"ת על קבלה אינו אלא כשאר נדרי צדקה. אבל אם אמר לא איפטר מה"ע עד שאהי' נזיר. ויוכל להיות שמחר ימות ממילא דומה לקבל עתה נזירות. שהרי אם הייתי יודע שימות למחר פשיטא שהוא קבלה. וגלי קרא דמשום חשש מיתה ה"ז נזיר מיד. זהו שיטת הרמב"ם ז"ל. אבל הרא"ש כ' דבאמת צריך לקבל ואינו עובר עד ג"ר. וא"כ לכאורה ק' טובא למאי צריך לפרש חששא דמיתה תיפוק לן דג"ר גזרת הכתוב הוא. והרבה נתקשה הרשב"א בזה וצ"ל דלא למדנו נדרי צדקה שעובר על ב"ת אלא דומי' דקרבנות שמתחיל מצות הבאה מיד. אפי' הייתי יודע שיחי' כמה שנים. ובהאי גוונא באומר ה"ע להיות נזיר שעובר על ב"ת בג"ר. אבל אם פי' שלא אפטר מה"ע עד שאהי' נזיר. פשיטא אם הייתי יודע שיחי' עוד כמה שנים אין עליו מצוה להזדרז שהרי פירש שלא אפטר מה"ע. וא"כ ס"ד שאינו עובר משום ב"ת לעולם. דלמיתה ל"ח קמ"ל מגלוי קרא דחיישינן למיתה וחל עליו המצוה מיד לקבל נזירות. וממילא עובר בג"ר. ובאמת אם אמר לא אפטר עד שאתענה כך וכך לא עבר משום ב"ת כמש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל. וכ"ז לדעת רוב הפוסקים דה"ע להיות נזיר ה"ז עובר משום ב"ת כמו נדרי צדקה אבל לשיטת הר"ן דנדרי מצוה לא דמי' לצדקה אם כן קשה טובא אריכות זה נימא כפשוטו דקמ"ל דנדרי נזיר עובר משום ב"ת כמו צדקה וע' ר"ן ד' ח' ד"ה עליו להשכי' נראה שמודה להרא"ש דמצוה מיהא איכא אלא שאינו נדר ממש וכמו קבלת תענית אינו כנדר ממש כמש"כ הר"ן שם ד' ס"ב. וע' מש"כ בפ' יתרו סי' נ"ז אות ט' בס"ד דקדוק הרמב"ן מדברי רבינו אלה בדיני שבועות כי שם מקומו של שבועה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה