העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כב · פירוש ה
הדר בברכת פרנסה. וכ"כ בה"ג הילכך אי אידכר קודם ש"ת אומרה בש"ת ואם לאו הדר לרישא. והביאו הרא"ש פ' תפה"ש. ופי' הדר לרישא לברכת השנים שהוא רישא דידהו. וכן פסק הרמב"ם וש"ע סי' קי"ז. וגם בזה אי' בירושלמי להיפך. ר"ז בשם רב הונא אם לא שאל בבה"ש אומר בש"ת. והא תני' אם לא שאל בבה"ש כו' מחזירין אותו. א"ר אבא מרי' אחוה דר"י בשלא אמר בש"ת להיכן חוזר רשב"ב בשם ר"י בר"ח אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו חוזר לש"ת והכי פסקי התו' ותר"י ורשב"א בשם רה"ג ז"ל. וכ' הרא"ש טעמא דבה"ג משום דאמרינן בד' ל"ג לענין הבדלה טעה בזו ובזו חוזר לראש. ור"ל דכמו בהבדלה שעיקרה בתפלה כמבואר בסוגיא ומה תפלה דעיקר תקנתא היא כו'. והא דמסקינן המבדיל בתפלה צריך שיחזור ויבדיל על הכוס קאמר רבא הטעם כי קדוש כו'. אבל עיקר תקנתא בתפלה. ומש"ה אם טעה בזו ובזו חוזר לעיקר התקנה. ה"נ דעיקר התקנה של שאלה הוא בברכת השנים. אלא שאם טעה יכול לאומרה בש"ת. והשתא שטעה בזה ובזה חוזר לעיקר התקנה זהו דעת בה"ג בסברת ש"ס דילן והיא דעת רבינו. והירו' פ' אין עומדין קאמר גבי הבדלה ע"ז ר"י בשם שמואל אמרה בכוס אומרה בתפלה. אמרה בתפלה אומרה בכוס. הדא אמרה שעיקרה כאן וכאן. וא"כ חולק ודאי על הא דטעה בזו ובזו חוזר לראש כיון שעיקרה בכוס כמו בתפלה. וה"נ אפשר לומר דס"ל להירושלמי דעיקרה של השאלה הוא בש"ת כמו בברכת השנים. אלא שאין לשאול שני פעמים בתפלה א'. אבל אם לא שאל בברכת השנים. עיקרה של השאלה בש"ת גם כן. ולהכי אם טעה חוזר לש"ת. והנה בירושלמי שם ושם איתא עוד בנינוה צריכין למיעבד תעניתא אחר פסחא. פי' תענית גשמים. אתון שאלין לרבי א"ל רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע ש"ת. איכן הוא אומרה ר' ירמי' סבר מימר אומרה בש"ת. א"ל ר' יוסי לא כן אמר ר"ז בשם ר"ה אם לא שאל בבה"ש או שלא הזכיר בתה"מ [ע' מש"כ באות הקדום] מחזירין אותו בש"ת ומר לכון רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע ש"ת. ע"ד דר' יוסי איכן הוא אומרה בשש שהוא מוסיף. עד כדון צבור שיש להן שש. יחיד שאין לו שש מנין אר"ח לא כן אמר ר"ז בשם ר"ה יחיד שואל צרכיו בש"ת ואלו צרכיו. משמע דש"ץ אין לו להתפלל ותן טל ומטר בש"ת. וכ"כ בקה"ע בתענית שם. והכי דקדק הט"ז סי' קי"ז מפרש"י ע"ש. אבל נראין הדברים דתלי' בנידון דילן דלהירו' דס"ל דעיקר התקנה בש"ת כמו בבה"ש א"כ מיקרי שנוי מטבע ש"ת. והכי ס"ל לרש"י בתענית ד' י"ד לפי דקדוקו של הט"ז והוא כדעת התוספות וסייעתייהו דנקטי כהירושלמי. אבל לדעת רבינו וסיעתו דחוזר לברה"ש וס"ל דעיקר התקנה בבה"ש וש"ת אינו אלא שלא להטריח ולחזו' אם טעה. וא"כ לא מיקרי בזה משנה ממטבע תפלה ויכול הש"ץ ג"כ לומר ותן טל ומטר כמו נוסח אחר. ומעתה אחר שהלכה פסוקה בש"ע כרבינו שפיר נהגו לומר ותן טל ומטר בש"ת. ומנהג ישראל תורה היא. ואפשר לומר דגם הא דאי' בירו' דהזכרה שייך לש"ת מק"ו ג"כ תליא בהא. דידוע שאין יחיד שואל בג' ראשונות ואחרונות. וכן אין מוסיף שבח באמצעית. אבל נוסח השייך לצבור מצינו תפלות בראשונות ואחרונות. ושבחי' באמצעית. והשתא דהירו' ס"ל דמטבע תפלה של צבור הוא אפשר דכמ"כ טבעו שבח בש"ת משא"כ לדילן דס"ל דכהוספת יחיד דמיא. ולא שייך שבח בש"ת אלא בקשה: