אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כב · פירוש ד

פירוש ג

דא"ר תנחום אר"א טעה ולא אמר שאלה כו'. וכבר הזכרנו דרי"ף גריס טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתה"מ מחזירין אותו שאלה בבה"ש כו' וכ' תר"י והרא"ש שיש שני גרסאות בזה. ולכאורה קשה טובא גי' הרי"ף. שהרי ס"ד דהש"ס טעמא דר' תנחום משום שיכול לשמוע מש"ץ ובצבור איירי. וא"כ מ"ש שאלה מ"ש הזכרה. וע' בצל"ח שעמד ע"ז ולא העלה דבר מתקבל. והנראה שהוא עפ"י מש"כ הרמב"ם שם ה"ב אבל אם טעה הש"ץ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שני' מפני טורח צבור. אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם. והוא שלא טעה בג' ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר עכ"ל. ונושאי כליו ז"ל לא עמדו על מקור דין זה. וע' בכ"מ שהסכים לנוסחא אחרת ברמב"ם והלח"מ תמה ע"ז. ומכ"מ הביא נוסחא זו בש"ע סי' קכ"ו אלא שלא נודע טעמו. וברור הדבר שלמד ממימרא זו. שהרי עיקר שכ' הרמב"ם בש"ץ שטעה בלחש נראה לו ז"ל ללמוד מיחיד שטעה ואפש' לשמוע מש"ץ שאינו חוזר כש"כ ש"ץ עצמו שטעה בלחש. שיכול לצאת במה שיתפלל בקול רם ואע"ג שלכתחילה אסור להתפלל בקול רם. ה"נ לכתחילה אין לצאת בתפלת ש"ץ כדאי' שלהי מ' ר"ה. אבל בג' ראשונות למדנו שיחיד שטעה אינו סומך על תפלת הש"ץ וה"נ ש"ץ עצמו שטעה בלחש אינו סומך עצמו על תפלה שבקול רם. מיהו כ"ז לגירסת הרי"ף ז"ל אבל לגי' רבינו ובה"ג לא שמענו זה הדין. ואין בין ג' ראשונות לשאר טעות שבתפלה. ובכולם אם טעה יכול לשמוע מש"ץ. והיינו מש"כ בה"ג לענין טעה ולא הזכיר דר"ח מצי לשמוע מש"ץ והובא בתו' בד' כ"ט ב' וע' מש"כ לעיל סי' ח' אות א' בס"ד והתו' שלהי מ' ר"ה כ' דבה"ג הוציא זה הדין מהא דר"ג דאמר כך מוציא את הבקי. ולפי זה אין מקום לחלק בין ג"ר לשאר התפלה אבל כבר הקשו המפרשים על התו' דהיאך אפשר ללמוד מכאן הא בשאר יה"ש אין הלכה כר"ג. ונראה דס"ל דלפי פרש"י שהביאו דנ"מ בין עם שבשדות לשבעיר דהני אניסי ולא מצי לשמוע מש"ץ. ודבעיר יכולין לשמוע. הא בשמיעת הש"ץ ודאי יצא. א"כ עיקר מחלוקת ר"ג וחכמי' בדלא שמעי מש"ץ הא בשמיעת הש"ץ לכ"ע יצא אפי' בשאר ימות השנה ואפי' בקי. כר"ג. לכאורה ע"כ צ"ל כן דאי איתא דעיקר מחלוקתם אפי' בדשמעי מש"ץ. א"כ מנ"ל לר"ש חסידא דר"ג פטר בעם שבשדות אפי' לא שמעי כלל. אלא ע"כ כל מחלוקתם בדלא שמעי לחוד. וכ"ת א"כ מה הקשו חכמים לר"ג לדבריך למה צבור מתפללים. הא לדבריהם ג"כ ק' ישמעו מהש"ץ. הא ל"ק דכיון דבעי לשמוע מהחל ועד כלה נוח לכתחילה להתפלל בעצמו. ולפי זה אין מקום לחלק בין ג"ר לשאר התפלה. כ"ז דעת התו' לבה"ג. אבל הרי"ף שפי' ג"כ דהנ"מ בין עם שבשדות לדבעיר בדלא שמעי. ומכ"מ פי' עיקר מחלוקתם אפי' בדשמעי כמבואר במש"כ בזה"ל ר"ה צפוראה בשם ר"י אמר הלכה כר"ג באלין תקיעת' והוא שישבו שם מראש התפל' הרי דפלוגתייהו בדשמעי. וכ"ת מנלן דעם שבשדות יצא לר"ג אפי' בדלא שמעי י"ל דהוכיח ר"ש חסידא מדאמר ר"ג לחכמים לדבריכם למה ש"ץ יורד לפני התיבה. וליקשי לדידי' ג"כ כיון שכבר נהגו שהציבור מתפללים בלחש. למה ש"ץ יורד לפני התיבה. אלא לר"ג ש"ץ מוציא למאן דלא שמע. וחכמים פליגי אפי' בדשמעי. מדהקשו לר"ג למה צבור מתפללין. הא לדבריהם ניחא דלא יצאו בשמיעה. והשתא דפליגי בתרתי. והלכה כחכמים בשאר ימות השנה. לא יצא אפי' בשמע. וכן פסק הרמב"ם ה' תפלה פ"ח הל' ט"ו. אזיל הוכחת בה"ג מכאן. ולא נשאר אלא ההוכחה מהא דר' תנחום. וא"כ לפי גירסתם בדר"ת יש נ"מ בין ג"ר לשאר התפלה. ועדיין לא עמדנו על טעמו ש"ד להרי"ף ורמב"ם ז"ל. ונראה דבהא תליא מחלוקת הראשונים ז"ל אם אפשר לומר ג' ראשונות ולהפסיק התפלה. וכ' הב"י סי' רל"ב בשם רבינו האי גאון ז"ל דציבור דדחיקא להו שעת' בבי שמשי אית להו לצלויי כולהו בלחש כדין ואח"כ אומר הש"ץ ג"ר וסדר קדושה ומפסיק. וכן פסק בש"ע שם ובסי' ס"ט לענין פורס ע"ש והכל ענין אחד. והרמ"א חולק וס"ל דצריך לסיים כל התפלה. והשתא נימא בפשיטות דכיון דהא דא"צ לחזור וסמך עצמו על ש"ץ. משום טרחא יתירא. ודעת הרי"ף ורמב"ם כרה"ג ז"ל דג"ר אפשר לומר בפ"ע. ולא הוי טרחא יתירא. ומסוגי' זו עצמו למד רה"ג זה הדין. ויש להוסיף דמש"כ הטור והב"י סי' קכ"ד בשם הרא"ש שאם אין בבהכ"נ תשעה ששומעים הברכות מש"ץ קרוב להיות ברכה לבטלה. ולא נתבאר יפה מקום הספק. אבל הענין דודאי כל שמוסיף ומחדש בתפלתו אינו לבטלה. וא"כ הרי הש"ץ מוסיף סדר קדושה. ואין לך הוספה גדולה מזה. מיהו אי נימא דאפשר לסיים ולהפסיק בג"ר. א"כ הא שמסיים הש"ץ כל התפלה אינו אלא להוציא לשאינו בקי כדאי' שלהי מ' ר"ה. ואנן דכולהו בקיאים לא נתבטל מנהג הקדום כמו בקדוש היום שבבהכ"נ ובברכה א' מעין ז' כמש"כ הב"י בשם שו"ת הרמב"ם ז"ל. מיהו א"כ בעינן שיהא מיהא באותו אופן שהי' אז שהיו אינן בקיאים שומעים מהש"ץ התפלה מלה במלה כדי לצאת י"ח. אבל באין שומע הוי ברכה לבטלה. וכ"ז אם אפשר להפסיק בג"ר וזהו דעת הטור סי' ס"ט ע"ש. אבל אי נימא דא"א להפסיק שוב אין חשש ברכה לבטלה שבע"כ צריך לסיים תפלתו שהתחיל בשביל הקדושה. הן אמת אם היו מעולם כולהו בקיאים לא הנהיגו חז"ל להחזיר התפלה בשביל הקדושה. אלא היו מפסיקים בתוך תפלת הלחש. וכמו דס"ל לכמה ראשונים להפסיק לתקיעות בתוך תפלה שבלחש. מיהו עכשיו שנשאר מנהג הקדום שהי' ש"ץ מתפלל בקול רם כדי להוציא לשאינו בקי. ולומר סדר קדושה בזו התפלה. שוב אין בזה משום ברכה לבטלה. וכ"כ המג"א סי' נ"ה סק"ח בשם מהרי"ל דלא נהיגין כש"ע בזה. ואין חוששין לברכה לבטלה. והיינו משום דנקטינן כהרמ"א דאסור להפסיק בג' ראשונות ואין כאן ברכה לבטלה. והוא ע"פ נוסחת רבינו ובה"ג דלא גרסי בדר' תנחום הא דאם לא הזכיר גבורות גשמים בתה"מ מחזירין אותו. וראוי לדעת דאע"ג שנשתוו הרמב"ם והרא"ש בהא דבעינן שיהא שומעים חזרת הש"ץ. והוא ע"פי גרסתם כמש"כ מיהו בהא פליגי. דהרמב"ם כ' בה' תפלה פ"ח דרוב שלא התפללו יחיד מוציא אותם בצרוף מועט שכבר התפללו כמו דמצטרפין לברכו וקדושה וכדומה. וא"כ אין צריך אלא ששה שומעים מש"ץ חזרת התפלה. וכ"כ הב"י בשם רבינו שיכולים להתפלל בשביל יחיד ע' ב"י סי' ס"ט. אלא שלא נמצא דברי רבינו לפנינו בזה. מיהו פשיטא דמשוו דין קדושה וברכו להוציא י"ח תפלה אלא דפליגי אי גם בקדושה וברכו בעינן רוב מנין או אפי' בשביל יחיד סגי. כ"ז דעת הרמב"ם וסיעתו ז"ל אבל דעת הרא"ש ז"ל אע"ג דלקדושה וברכו ס"ל דסגי בא' שלא שמע כמבואר בטור שם. ומכ"מ כ' הטור סי' קכ"ד בשם הרא"ש דבעינן תשעה שישמעו מהש"ץ. הרי דס"ל דלהוציא י"ח תפלה לאין בקיאים בעינן עשרה שלא התפללו. והיינו שכיון בשו"ת הר"י מינץ סי' ט"ו בדעת הטור וגם כי הי' לפניו נוסחא בטור בזה"ל והאמת שלא יעשו זו בפחות מעשרה. ובל"ס כוון לפירושו של הר"י מינץ והוא מדעת אביו הרא"ש ז"ל. ולא כמג"א סי' ס"ט סק"ד שדחה דברי הר"י מינץ בשתי ידים ע"ש:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה