אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כ · פירוש יד

פירוש יג

תחלתו בפשיעה וסופו באונס תיבעי לך כו'. הניח רבינו הענין בספק. ולא באונס בא מחמת הפשיעה מיירי. דהא בהדיא איפסק בד' מ"ב א' והילכתא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ופיסקא זו קדמונית מבעלי הש"ס שהרי הרי"ף ר"פ המפקיד כ' איכא מ"ד הילכתא כאביי. ואע"ג דקיי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בהא הילכתא כאביי דהא בהדיא אמרינן והילכתא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. וע' בתו' שם שהכריחו פיסקא זו מכמה סוגיות הש"ס. וע"כ מיירי רבינו כשאין האונם בא מחמת הפשיעה. ופסקו הרי"ף והתו' דפטור. אלא דפליגי בדעת אביי. דהרי"ף ס"ל דאביי ס"ל דחייב והיינו טעמא דמחייב בפשע בה ויצאת לאגם. למ"ד תחלתו בפשיעה וסב"א חייב אפי' בלא טעמא דהבלא דאגמא קטלה. והתו' מפרשי דאביי ס"ל דבהא נמי אונס בא מחמת הפשיעה. פי' זה הטעם דהבלא דאגמא קטלה איצטריך גם למ"ד תחילתו בפשיעה וסב"א חייב. וכן בשומר שמסר לשומר איכא למימר דהבלא דהאי ביתא קטלה ובא מחמת הפשיעה. ולטעמייהו אזלי בסוגי' ד' צ"ג ב' דהתו' מוקי לה אליבא דהילכתא. שהרי לכ"ע בעינן שיהא בא מחמת הפשיעה. וע"כ צ"ל דרועה שהניח עדרו כו' ובא ארי וטרף כו' מיקרי ג"כ בא מחמת הפשיעה. והרי"ף ס"ל שאינו בא מחמת הפשיעה וכל הסוגיא אליבא דאביי ורבה ואינה הלכה. וכבר הזכרנו מחלוקת זו אות ב' וד'. מיהא לכ"ע קיי"ל בשלא בא מחמת הפשיע' פטור. וכהא דפסק רבא שומר שמסר לשומר אינו חייב אלא משום דלא מהימנית לי בשבועה הא איכא סהדי פטור. וממילא ה"ה במחלוקת אביי ורבא אליבא דרבה בפשע בה ויצאת לאגם הלכה כרבא. אבל ר"ח פסק בפשע בה ויצאת לאגם כאביי דסוגי' דעלמא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב אפי' שלא מחמת הפשיעה וכמש"כ הריטב"א בשמו ז"ל. ואין זה נגד הכלל אביי ורבא הלכה כרבא משום דפליגי אליבא דרבה וכיב"ז יישבו הפוסקים בכללא דר"י ור"ל הלכה כר"י. ומכ"מ פסק הרי"ף בסוגי' דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כר"ל משום דאמר משמי' דלוי סבא. וע' תו' ריש מ' ע"ז. וב"מ ד' מ"ח ד"ה נתנה לסיטון. וס"ל לר"ח דממילא בשומר שמסר לשומר הלכה כאביי וכמש"כ התו' סד"ה את מהימנית כו' ולא כר"ח דפסיק כאביי. וטעמא דר"ח דכיון דהא בהא תליא אין זו בכלל אביי ורבא הלכה כרבא. ולפי זה ע"כ ס"ל דגם רבא לא איצטריך לסברא דלא מהימן לי בשבועה. אלא במתה כדרכה. אבל אי נאנסה בלסטים בבית של שני מודה רבא דראשון חייב משום אין רצוני כו' והוי תחלתו בפשיעה וסב"א שבא מחמת הפשיעה וחייב. ואע"ג דלס"ד דא"ל אביי לרבא לדידך כו' ע"כ מיירי ר"י גם באונסים אחרים וכמש"כ הרש"א. מכ"מ לרבא לא מיירי אלא במיתה. אבל רבינו פשיטא ליה דבשומר שמסר לשומר הלכה כרבא. מיהו בפשע בה ויצאת לאגם אינו מוכרח מחמת זה הכלל וכמש"כ דאליבא דרבה פליגי. ומעתה יש להסתפק אי הני תרי פלוגתא דאביי ורבא הא בהא תלי' לגמרי. וא"כ גם בהא הלכה כרבא ותחלתו בפשיעה וסופו באונס שלא מחמת הפשיעה פטור. או דילמא לא תלי' הא בהא די"ל דטעמא דשומר שמסר לשומר משום דלגבי' פרה מיהת לא הי' פשיעותא כלל. ר"ל דהפשיעה הוא שעבר על רצון הבעלים. וזה אינו נוגע לשמירת הפרה. ולפי זה נצרכנו לטעמא דרבא אפי' נאנסה בלסטים בבית של שני שהרי אין כאן פשיעה. משא"כ פשע ויצאת לאגם. וא"כ אפשר וראוי לפסוק כאביי דסוגי' דעלמא כותי' כמש"כ ר"ח והיינו סוגי' ד' צ"ג ב' דהרי"ף בעצמו כתב דאזדא אליבא דאביי. מיהו יש ללמוד דרבינו בשיטת הרי"ף אזיל דפשע בה ויצאת לאגם. ושומר שמסר לשומר לא מיקרי בא מחמת הפשיעה. ולא כתו' דלהתו' כ"ע סבירי להו דפטור ולא פליגי אלא בזה הפרט והיאך כתב רבינו דבתחלתו בפשיעה וסופו באונס תבעי לך. פשיטא דתליא אי בא מחמת הפשיעה או לא. ומה שהביאו ראי' בד' ל"ו ממשנה דהאומנין השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה כו' דחו בעצמם בד' ע"ח א' סד"ה הוחמה. וע' מש"כ לעיל אות ד' בס"ד. ודע דבה"ג ה' ב"מ כתב בפשיטות בזה"ל אבל היכא דאיכא עדים דנטרא כי אורחא ונאנסה פטור כו' דלגבי פרה מיהא לא הוי פשיעותא כלל. המובן דבפשע בה ויצאת לאגם פסק כאביי וכר"ח בהא:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה