העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כ · פירוש ג
אע"ג דאוקמא בדוכתא דנטירותא ונגנבה או אבדה חייב לשלומי ובעי כו'. דהלכה כר"ח ורבה בר"ה דאמרי להכי יהבי לך אגרא כו' ולא כרבה דמוקי הא בחזן מתא. וזה פשוט. ודע דהרא"ש פ' הכונס ס"ה הביא דברי רבינו לראי' למה שהעלו התו' דגניבה ואבידה בש"ש חייב אפי' באונס גדול. ובאמת לפי מה דאיתא לפנינו אין הכרע לדבר. מש"כ רבינו אע"ג דאוקמא בדוכתא דנטירותא כו' פירושו במקום שדרכו למינטר ולא כש"ח שפטור בכה"ג. אבל באונס אפשר דגם בש"ש פטור בגו"א. ומה שכ' רבינו ובעי למיתב בהדא כו' מילתא בפ"ע היא ולא קאי על הא דלקמי' דחייב בגו"א. מיהו הרא"ש העתיק דבעי למיתב בהדא כו'. ולפי זה משמע דקאי אהא דלקמי' שלעולם חייב אגו"א עד דיתיב עמה ביממא ובליליא. וא"כ נאנס בלא גניבה ואבידה כלל אלא בראות עיניו. ולפי ראיה שהביא הרא"ש מדברי רבינו נסתר מש"כ הגאון בקצה"ח סי' ש"ג לחלק בין גניבה לאבידה. שהרי רבינו כ' ונגנבה או אבדה כו'. ובל"ז יש להקשות ע"ד מהא דמקשה הגמ' בב"מ ד' צ"ג על רבה מהא דתני' עד מתי ש"ש חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב. ומאי קשי' נימא דרבה מיירי במקום דלא מיבעי לנטורי מגנבי. והבריית' מיירי במקום דבעי לנטורי מגנבי ומש"ה אפי' נאנסה ע"י זה ונפלה למים וכדומה חייב. דהוי תחלתו בגניבה וסופו באונס חייב. והרי האונס בא מחמת מיעוט שמירה מגניבה. אלא צ"ל דאבידה דומה לגניבה ובכ"מ עליו לשמור מאבידה. ומכ"מ קפטר רבה. מיהו למ"ד דתחילתו בגו"א וסופו באונס פטור ניחא: