אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא יז · פירוש ב

פירוש א

שליח נמי לא מצי משוי. ואי אזיל שליח וקידש כה"ג כו'. אין מובן אריכות זה ומאי קמ"ל דאי קידש השליח קודם שנתגרשה לא הוי קידושי ולבאר הענין יש להקדים סוגי' זו עמומה. דבגמרא הכי אי' לא משוי אינש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא במילתא דלא מצי עביד השתא לא משוי. ולפי זה הנוסחא הייתי מפרש דה"ק דכיון דלא מצי השליח למיעבד שליחותו השתא. לא משוי. אבל אי מצי השליח למיעבד השתא אע"ג דהמשלח לא מצי עבד מהני השליחות. וכדאית' בקידושין ד' כ"ג והא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטא ושליח מצי משוי. ומסיק כיון שהוא בתורת גיטין שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו ש"ח להכי מצי משוי שליח אע"ג שהוא א"י לקבל גט עצמו. אלמא דלא תלי' במאי דהמשלח לא מצי למיעבד השתא. אלא במה שהשליח א"י לקדש בשעת השליחות. אבל לפני התו' והמפרש הי' הנוסחא דמצי למיעבד איהו גופי' השתא. והרי"ף הביא סוגיא זו בפרק האיש מקדש בזה"ל מ"ט כי משוי אינש שליח היכא דאיהו מצי לקידושי אבל היכא דאיהו לא מצי לקדושי לא משוי שליח. וכן לשון הרמב"ם בה' אישות פ"ט ה"ו ואין אומרים שמא קדש השליח את קרובתה אחר שנתגרשה מפני שלא היתה ראוי' בשעה שעשה השליח ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלא אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות עכ"ל. הרי דקדקו שיכול הוא כו' וא"כ קשה מסוגי' הנ"ל. ועוד קשה מהא דתנן בפסחים פ' האשה האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו' שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחוט טלה וגדי ויאמר אם גדי א"ל רבי גדי שלו וטלה שלי. ומקשה בגמרא הא מה שקנה עבד קנה רבו. ומשני הולך אצל רועה הרגיל אצלו כו' הרי שעדיין לא קנה הפסח מן הרועה והיאך עושה אותו רבו שליח לעשות הפסח הא לא מצי האדון ולא השליח למיעבדי' לההוא טלה פסח כ"ז שעדיין הוא ביד בעליו. ומה מהני שליחותו. והרי דומה ממש לאומר לשליח צא וקדש לי אשה פלונית אחר שתתגרש. ולפי הנראה בסוגי' זו לא מצי משוי שליח. וגם עיקר השליחות דכתיב בקרא הוא בדבר שאינו ביד המשלח לעשות מרצונו. שהרי נ"ל שליחות בריש פ"ב דקידושין מויקחו להם איש שה לב"א. והרי אין בידו של המשלח לקנות. איברא ז"ל בה"ג ריש ה' קידושין כי משוי שליחא במילתא דקיימא קמי'. במילתא דלא שכיחא לא משוי אינש שליחא. דאמר [כצ"ל] רבה ומודה ר"י כו'. הרי דתלה הטעם משום דמילתא דלא שכיחא הוא שיגרש הבעל ולא משוי אינש שליחא. רצונו שאין בדעתו ע"ז. הא אי פירש דעתו גם ע"ז האופן שפיר מצי משוי שליח והכי דייק דעת הרי"ף שסיים לא משוי שליח ולא כ' לא מצי משוי שליח כלשון הגמרא בקידושין הנ"ל ושליח מצי משוי. וכן בב"ב דק"י שליח לא מצי משוי. אלא הפי' אינו בדעתו לעשות שליח. וכן לשון הרמב"ם ואין אדם עושה כו'. והיינו שכ' הרמב"ם בפרק ג' מה' גירושין ה"ו טעם על הא דאי' ביבמות ד' נ"ב כתוב גט לפלונית כשאשאנה אגרשנה אינו גט משום שדומה לכתבו שלא לשם גירושין. ולא פי' הטעם משום דלא מהני השליחות. והא דאי' בנדרים ד' ע"ב בשליח להפר והא לא שמע. ולא סגי בשמיעת השליח. ויישבו הרשב"א ור"ן שם מסוגי' זו דנזיר דכל דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח. אינו מוכרח. וי"ל דבה"ג וסיעתו ז"ל מפרשי כמש"כ הרא"ש דשמיעת האפוטרופוס אינה כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר. דבמילי דממילא לא שייך מנוי שליחות ואע"ג דהרא"ש מסיים עוד ע"ד שכ' הרשב"א ור"ן. מכ"מ בזה הפי' בעצמו סגי וכ"כ הגאון קצה"ח סי' קפ"ב ע"ש שבנה יסוד ע"ז הפי'. אבל בלא ממילא מהני שליחות לעולם. וכבר הביא המל"מ שם שהכי פי' מהרי"ט. והמגיה הביא שרבינו ירוחם פי' ג"כ הכי ואין לנו אלא לפרש סוגי' דנזיר עפ"י דרך זו. ונימא דמתחלה רצה לומר. שאין דעתו לעשות שליח במילתא דלא קיימא קמי' ומשמע אפי' שכיח. ומש"ה מקשה משני נזירים ומשני שאין דעתו על מילתא דלא שכיחא וכמש"כ בה"ג אלא שמפרש מהו מילתא דל"ש. ההוא דלא מצי עביד השתא בעצמו. לא יהיב דעתא למשוי שליח דמי יודע אם יזדמן שיהא ראוי לקדשה. משא"כ בשני נזירים כשם שאפשר שכבר נזר א'. כך אפשר שעוד ידור א' בנזיר ויביא קרבן עבורו. ומקשה מהא דתני' בשליחות להפר נדרי אשתו באומר לאפוטרופוס שלו כל נדרים שתדור מכאן כו'. ולמאי נקיט מילתא דלאו אורחא לעשות שליח במילתא שהוא עצמו א"י. ומשני הא מני ר"א היא שיכול בעצמו להפר. וידעתי שלפי הנוסחא שלנו קס"ד כי אמר ר"י כו' ואי לאו דא"י כו' לא אתי שפיר. אבל ידוע דלשון נזיר משונה. ויש בה הרבה נוסחאות אינם מעיקר מסדרי הש"ס. אלא מאיזה גאון. זהו נראה דעת בה"ג ורי"ף ורמב"ם ור"י ומהרי"ט. אבל רבינו שכ' הכא כיון דהוא לא מצי מקדש לה בההוא שעתא כו' שליח נמי לא מצי משוי. מבואר שלא מצי לעשות שליח וכדעת התו' נזיר ורשב"א ור"ן ז"ל. וא"כ יש להבין סוגי' דקידושין ומשנה דפסחים. וצריך לומר דבמילתא דלא שייך שליחות זה כלל לא במשלח ולא בשליח לעצמו. א"א לעשות שליחות לאח"כ. כמו באשה נשואה דלא שייך בה קידושין כלל. ה"נ באומר לשליח כתוב גט לאחר שאכנסנה אגרשנה ג"כ אינו גט. שהרי כ"ז שלא נשאה לא שייך בה דין גט. [מה שאין כן להרמב"ם ז"ל דוקא אי כותב עתה. אבל אי עשאו שליח לכתוב אחר הנשואין מהני שליחות] מה שאין כן בעבד דשייך בי' גט חירות. וכן במשנה דפסחים דשייך בבהמה זו דין הקדש לפסח ביד המוכר. מצי למיעבד שליח להקדישה. והכי נמי באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה. והי' למשלח אחות אשתו בשעת השליחות. ואחר כך מתה אשתו. אפשר דמקדש השליח לאחות אשתו אחר מיתתה ואע"ג דבשעת השליחות לא מצי המשלח לקדשה. מכ"מ שייך בה קידושין לשליח בעצמו או לאחר. וסברא זו נלמד מסוגי' דקידושין עצמה. דכמו דמחלק הש"ס בכללא דכל דהוא לא מצי עביד שלוחו לא מצי עביד. דתלי' אי הוא שייך בהא מילתא אלא באותו מעשה ושליחות לא מצי עביד כמו עבד בקבלת גט שיחרור שלו. ומסיק דמצי למיעבד שליח. משא"כ אי לא שייך המשלח בהאי מילתא כלל. כמו ישראל בקרבנות לא מצי למיעבד שליח. ה"נ מסקינן עפ"י סוגי' דנזיר. דכל היכ' דלא שייך מעשה השליחות כלל בשעה זו. לא מהני השליחות לאח"כ. משא"כ אי שייך עיקר השליחות. אלא שאין המשלח מצי עביד השתא. מכ"מ כיון דשייך האי מילתא מצי למיעבד שליח לכשיהא ראוי המשלח. ובההוא דנדרים ד' ע"ב לפי' רשב"א ור"ן. הוא משום דעד שלא שמע הבעל לא שייך הפרה כלל בההוא נדרא. מש"ה לא מצי עבד שליח. והיינו שפי' רבינו באר היטב. דהא דקאמר כיון דהוא לא מצי לקדש לה בההוא שעתא כו' שליח נמי לא מצי משוי. לא משום דתלוי במשלח. אלא משום דאי אזיל שליח וקידש כה"ג כו' ר"ל דהשליח לעצמו ג"כ לא מצי לקדושי. וה"ה אחר בעולם אלא נקיט שליח דלעצמו היינו אחד בעולם. וקרוב להגיה דאי אזל כו' ועיקר הטעם משום דלא שייך קידושין כלל בהאי איתתא לשום אדם בעולם. זהו הנראה בהלכה עמומה זו דמראש צורים אראה מחלוקת בעיקר פי' הסוגי' הן המה רבינו ובה"ג. וע' במל"מ שם ובמרכבת המשנ' פ"ו מה' גירושין ובבני אהובה שם בה' אישות שפלפלו בזה ולא העלו דבר ברור. ומה שהביאו המל"מ וב"א מסוגי' דב"ק ד' ק"י גבי כהנים דקאמר כיון דלא מצי עבדי לא מצי משוי שליח. במח"כ אין ענין לכאן כלל. דהתם לא משום שאין השליחות מהני. שהרי איזה כהן שיעבוד עבודתו כשירה אפי' שלא באותו משמר והתם בזכות דכהן שהקרבן שלו דברנו. שכל כהן שא"י לעבוד בעצמו. לא זכה לו רחמנא עבודת המקדש והרי הוא ככהן שלא במשמרו. והטעם אי' בירו' מע"ש פרק ה' בעובדא דראב"ע ור"ע שהובא קצהו בבלי יבמות ד' פ"ו ב' ובירו' דשם אי' שאמר ר"ע אי אתי ראב"ע ליקח המעשר. ואמר לו שילך בדרך טומאה והוא כהן ולא מצי למיזל. ואי שלח תלמידו ואמר לו אתם כתיב. והרי פשיטא דמצי למשוי שליח לקבל מעשרות. ולא שייך ענין שליחות לכאן כלל. ואפי' שלח לגוי שאינו בר שליחות מאי הוי. אלא ה"ק שלא זכתה לו התורה אלא באופן שיכול לילך בעצמו ולא שיצטרך לעשות שליחות לקבל עבורו וה"נ בעבודת המקדש כתיב ועבד הלוי הוא כל היכא דמצי לעבוד בעצמו זכי ליה רחמנא. ומצי למיעבד שליח. ואי איהו לא מצי עביד. לאו שלו הן ואין לו זכות לעשות שליח. והרי אפי' כה"ג אונן קאמר סד"א כי חס רחמנא עלי' דכה"ג לקרובי הוא אבל לשווי שליחא לא מצי משוי. הרי דבזכות שלו מיירי. וזה ברור. והן הגאון הצדיק ר' משה סופר בשו"ת הנדפסת בחי' ר"י מיג"ש על מס' שבועות. השיב ופלפל ג"כ בזה הענין. והביא דברי רבינו. גם נדחק ליישב מש"כ רבינו ירוחם משום שאינו בדעתו למשוי שליח. דכוונתו דאי הוי בדעתו הי' מהני משום זכות בלא שליחות כלל. ומיירי במייחד לקדש לו אשה פלונית ע"ש. והרואה ברבינו ירוחם מבואר דבא לפרש סוגי' דנזיר ומיירי באשה דעלמא. ותו מאי שייך גלוי דעתא הכא. ודילמא אז רצה בה. ואח"כ מצא אחרת נאה הימנה. ותלי' בפי' הסוגי' בקידושין ד' מ"ה ב' בהא ודילמא ארצויי קמי'. ועי' מש"כ בס"ד פ' משפטים סי' נ"ט אות ו' דדעת רבינו דלא מהני רצוי ממש' מכ"מ אין בזה זכות. והעיקר כמש"כ שהר"י בשיטת בה"ג ורבינו חולק ע"ז:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה