העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא יד · פירוש ט
מאי לא נספד ולא נקבר אילימא דלא נספד ול"נ כלל הא ברשעים גמורים הוא דכתיב כו'. משמע דה"ק רבינו. וא"כ אין זה סימן כפרה. דקבורה הוא כפרה. והני רשעים דכתיב בהו לא יספדו ולא יקברו קאמר הש"ס כי היכי דלא תהוי להו כפרה ומאי סימן יפה. להכי פי' רבינו דה"ק שלא נספד ולא נקבר לפי כבודו והן הן דברי התו' ד"ה קבורה ע"ש. וכן הבין רמב"ן בתה"א ענין הספד שהביא דברי רבינו בשמו. וסיים עלה בזה"ל ומאי חיה גוררתו שגוררתו חיה קודם קבורה ואח"כ יקבר. דאדרבה קבורה אית בה כפרה כדבעינן למימר קמן עכ"ל. וקשה לי הא עיקר ברייתא דר' נתן הוא מהספרי פ' שלח והכי תני' רנ"א סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מותו. ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו' ושטחום לשמש ולירח. ר"ל וסיפיה דקרא לא יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו הרי דשטיחה לשמש ולירח בלא קבורה כלל הוא סימן יפה וכפרה ג"כ. ומהאי קרא הוא דיליף ר"נ. ותו קשה והא כמה צדיקי דלא הוי להו קבורה כר"ע וחביריו וכי לא הוי להו כפרה ח"ו. ותו למאי מפרש רבינו לא נספד בכבוד. ולא כמשמעו שלא נספד כלל. הא הספד ודאי לא הוי כפרה אלא מתחילה יש לנו לבאר ההיא דהספרי ור"נ דלא להוי להיפך מהא שאמרו בגמ' כי היכי דלא תהוי להו כפרה. והענין. דכל מה שנפרעין מן האדם טרם הגיע העת לשוב אל האלקים יותר יפה וטוב משיפרעו ממנו אז. כמו המכין עצמו לקבל פני מלך. יותר טוב להתמהמה ולהתעכב בעודו מרחוק. משיהי' לו איזה עכוב סמוך לפתח בית המלך. וידוע ומפורש ברבה כ"פ דעיקר העת שישוב הרוח אל האלקים הוא אחר עיכול הבשר כדכתיב וישוב העפר על הארץ כשהי' והרוח תשוב וגו'. ומש"ה יותר טוב שיתייסר בחיים. ואם לא בחיים. עכ"פ בשעת הוצאת הנפש. ואם לא אזי עכ"פ בשעה שהוא מונח על הארץ לפני קבורה. ואם עדין לא שוה לו. עיכול הבשר דקבורה הוא ג"כ כפרה. ואז ישוב הרוח וגו'. וע' ס"ח סי' תשכ"ה אבל אם כ"כ גברו עוונתיו שלא די לו עיכול הבשר דקבורה. שיזדכך הרוח. הטוב טוב לו שלא יקבר כלל. ולא יתעכל הבשר מהרה ועד כה יהיה כפרה על עוונתיו. וזה הרבה סימן טוב משיקבר ויתעכל הבשר מהרה ועדיין לא נזדכך ורוחו נדחה ואינו עולה למעלה. נמצא דה"ק התנא ר"נ סימן יפה למת שלא נקבר כלל. והיינו ברשעים גמורין שאין הקבורה שוה להם שיתכפרו בו ובעיכול הבשר שע"י הקבורה. וזהו דקאמר הש"ס ג"כ כי היכי דלא תהוי להו כפרה בקבורה אלא ע"י עכול הבשר בעוד שהוא מושלך לשמש ולירח והוא מצרף ומזקק יותר הרבה כשיכלה הבשר בלא קבור' מיהו כ"ז שלא כלה בשרו עדיין לא נגמר כפרתן. אבל כ"ז ברשעים גמורים. אבל בינונים קבורה כפרה שיתעכל הבשר ע"י קבורה ונגמר בזה כפרתן משא"כ אי לא הי' נקבר ולא נגמר כפרתן עד זמן מרובה ומצטער על חנם. והיינו שאירע לצדיקים שלא יקברו והיו ודאי מצטערים עד שנתעכל בשרן לכפרת עון הדור כמו יסורי הצדיקים מחיים בשביל עון הדור כידוע. מיהא כשנתעכל בשרן הגיעו למעלתן כראוי להם משנה שכרם גם עבור שנצטערו כ"כ בשביל הדור. כמו שכר היסורים מחיים כדאיתא בברכות ד' ה' ב' ביסורים של אהבה דחביבים יסורים לקבל שכר. שהרי קאמרי לא הן ולא שכרן. מכלל דלשכר הרבה קאתיין לצדיקי. ה"נ יסורי דקבורה. אבל עד שמתעכל הבשר לא ישוב הרוח אל מקומה וזהו היסורים עצמן. ובביאור הספרי שם בארתי עוד בזה בס"ד. ומעתה אזדא קושית התוס' מעיקרא. ורבינו לא מקשה הכי. אלא הכי מקשה אילימא ל"נ ולא נקבר כלל ההיא ברשעים גמורין הוא. וכי מיירי ר"נ ברשעים גמורים ח"ו. אלא ודאי ר"נ בסתם בני אדם קעסיק. וא"כ קבורה כפרה וסגי. ואמאי בעינן שלא יהא נספד ולא נקבר כלל. להכי פירש דר"נ ה"ק לא נספד ולא נקבר כהלכה. וסגי בזה לבינוני דהוא סימן יפה שמתבזה עד שלא נתעכל הבשר. וזהו דקאמר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתתו. ר"ל סמוך למותו. ולפני העת שישוב הרוח אל מקומה. והביא זכר לדבר מדכתיב ושטחום לשמש ולירח וגו'. והתם ברשעים גמורין מיירי. ואין סימן יפה להם אלא בלא קבורה כלל. אבל אנו למדים זכר לדבר לבינונים ג"כ שסימן יפה שיהיו נפרעין ממנו לפני זמן השבת הרוח. ומש"ה קאמר רבינו לא נספד לפי כבודו ג"כ. דאי לא נספד כלל ההוא ברשעים גמורים כתיב ואטו ברשיעי עסקינן כמש"כ אלא לא נספד לפ"כ: