העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא יד · פירוש ח
יתמי לאו בני יקרא נינהו כו'. בגמרא אי' א"נ לאפוקי מיורשים. משמע יורשים גדולים כפי' רש"י על כרחן כו' וכן לשון בה"ג ה' הספד והיכא דלא פקיד שקלינן אוזינקא מיורשים דילי' ועבדינן הספידא כו' וכן לשון הרמב"ם ריש פי"ב מה' אבל ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים כו' הא אי יקרא דחיי לא היו כופין יורשים גדולים דמחלי ליקרייהו. ולכאורה קשה הא יקרא דמשפחה הוא. ואפי' כולהו מחלי. דילמא איכא חד במדינת הים וכדאי' בכתובות ד' מ"א לענין בושת. ניחא להו לבני משפחה מאי. א"א דליכא חד במדה"י דלא ניחא לי'. והכי אי' בב"ב ד' ק' ב' המוכר קברו כו' משום פגם משפחה. ואין לומר דלהוציא ממון שאני. שהרי בקידושין ד' י"ח א' מקשה הש"ס ע"ע נמי נכפינהו משום פ"מ הרי דמוציאין ממון משום פ"מ וכ"כ בתה"א להרמב"ן לענין קבורה דאפי' משום בזיונא דחיי לא מצי אמרי יתומים דמחלי לבזיונייהו משום בזיונא דבני משפחה. וא"כ קשה לענין הספדא אי יקרא דחיי אמאי מצי מחלי. ולק"מ דדוקא משום בזיונא דבני משפחה לא מצי יתמי למחול בזיונייהו. אבל הכא יקרא הוא. ולא משגחינן איקרא דבני משפחה למישקל מיתמי בע"כ. והכי מוכח מסוגי' דקא בעי דקבורה אי משום כפרה אי משום בזיונא קאמר למאי נ"מ דאמר לא בעינא דליקברוה לההוא גברא כו' ולא קאמר נ"מ לאפוקי מיורשים כמו דקאמר גבי הספדא. והיינו משום דהספדא יקרא הוא. והעדר קבורה בזיונא הוא. כ"ז דעת בה"ג ושארי ראשונים ז"ל אבל רבינו גריס א"נ מישקל מן יתמי. ומפרש דיתמי לאו בני יקרא נינהו כו' משמע דבקטנים מיירי. וקטנים לאו בני מיעבד יקרא דחיי נינהו. ובשלמא אי הוי יקרא דמיתא שייך ונכלל במצות קבורה שמוציאין אפי' מיתומים קטנים. אבל אי יקרא דחיי הוי הווין כשאר צדקות שאין לו קצבה שאין מוציאין מיתומים קטנים. ואע"ג דלאחשבינהו שרי אפי' מקטנים כדאי' בב"ב ד' ח' א'. דוקא כשמתחשבים בזה ויועיל להם לצרכיהם והכל לפי ראות ב"ד אביהן של יתומים. ואולי גריס ג"כ גבי קבורה א"נ לאפוקי מיתומים. ור"ל יתמי קטנים. אי שאני בזיונא דאפי' מיתמי קטנים מוציאין שלא יתביישו. וככל צרכיהם דמי להלבישם לפי כבודם שלא יתבזו. משא"כ יקרא דיתמי קטנים. עכ"פ יש ללמוד דאי היורשים גדולים פשיטא שמוציאין מהם משום יקרא דבני משפחה. והעדר יקרא היינו בזיונא וכן לשון רבינו בסמוך אלא לא נספד בכבוד כו' עד שנתבזה. ויש להביא ראי' לדברי רבינו מדתנן בכתובות ד' מ"ו ב' רי"א אפי' עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת. והיינו הספד. ואמאי מיבעי לן אי הספדא יקרא דחיי או דמיתא. לפשוט מהא שכופין להספד אשתו ש"מ יקרא דמיתא הוא. אלא ודאי אע"ג דיקרא דחיי הוא מחויב בכבוד משפחתה. וה"נ מחויב בכבוד משפחתו. ואפשר לחלק בדבר. נמצא דרבינו מחולק עם הפוסקים הבאים אחריו אי כופין להוציא בשביל כבוד משפחה או לא: