העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא יד · פירוש ז
אידי ואידי כיון דמרחק ד"א כמ"א דמי וש"ד. סמך רבינו הא דתני' לא יהלך אדם בבה"ק כו' ומימרא דר' זריקא בהדדי. ועל שני הענינים מסיק דחוץ לד"א שרי. וכ"כ התו' ד' ג' ד"ה אין אומרים כו' ודוקא בד"א שלו. וז"ל בה"ג ה' הספד ואסור לאשתעויי קמי' ערסא דשכבא מילי בר משבחא דילי' דא"ר זריקא אר"א אר"ל אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת ואפי' ד"ת וכש"כ מילי דעלמא ובה"ק כלפני המת דמי אידי ואידי כי מרחק ד"א שפיר דמי עכ"ל הרי מבואר כמש"כ התו'. אלא שהרא"ש פ' מי שמתו ס"ו הביא הא דר"ז ופסק של ר"ה גאון ומסיים עלה וחוץ לד"א איירי. ונחלקו הטור ורבינו ירוחם בכונת הרא"ש עי' ב"י יו"ד סי' שד"מ וכל זה להיפך ממש"כ רבינו וה"ג. ודבר קשה הוא. וגם יצא מחומרא זו קולא. שהרי למש"כ רבינו ובה"ג דמסקנת הש"ס דקבר כמת דמי. אם כן לפסק בה"ג אסור לדבר במילי דעלמא סמוך לקבר כמו בד"א של מת. שהרי בה"ק כלפני המת דמי. משא"כ לדברי הטור אינו כן. דסמוך לקבר אסור. משום לועג לרש לחוד. וא"כ אפשר דמילי דעלמא ודאי שרי. משא"כ לפני המת מחזי כמתייאשים מצרכי המת ומשום הכי חוץ לד' אמות אסור גם כן כמש"כ הב"י וע"ש על דבריו. ויותר ראוי ונכון להגיה בדברי הרא"ש ותוך ד' אמות איירי כמש"כ הגר"א בביאורי יו"ד שם. ואין כאן מחלוקת על הגאונים ז"ל שמפיהם אנו חיים: