העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא יד · פירוש ו
כיון דקבירי לא כלפני המת דמיין וש"ד. משמע הא בלא"ה אין מקום עוד להקל בבה"ק. מוכח דבבה"ק משמע על מקום הקבר או סמוך לקבר ד"א כמו במת שלא נקבר וכמבואר בסמוך. הא חוץ לד"א של הקבר אפי' בשטח של בה"ק פשיטא דשרי. ואין לנו חומר בבה"ק של רבים מקבר יחידי דאסור עליו וסמוך לו ד"א. וכן מבואר ברמב"ם פ"ג מה' ק"ש ה"ב שכ' בזה"ל אין קורין לא בבית המרחץ כו' ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו ואם הרחיק ד"א מן הקבר או מן המת מותר. הרי שהתחיל בה"ק וסיים ד"א מן הקבר. אלמא דבה"ק אינו אסור אלא בד"א של הקבר. וכן הבין הט"ז א"ח סי' מ"ה סק"א אלא שדקדק מלשון הטור דמכ"מ לכתחילה ראוי להרחיק בכל בית הקברות. ומש"ה לא הזכיר הטור ד"א גבי בה"ק. וכל זה דלא כמ"א שם שכתב דד"א של בה"ק אסור עפ"י דין. וס"ל דבה"ק כולו אפי' רחוק מן הקברים אסור. ועוד אסור תוך ד"א של שטח בה"ק ואינו נכון כלל. ויותר נוח לומר דמש"כ הטור סתם בה"ק י"ל על מקום הקבר וסמוך לו בד"א. ומשום דבה"ק מסתמא מלא קברים סמוכים זל"ז כתב סתמא דאסור. והב"י העלה בסי' כ"ג דה"ה בד"א סמוך לקברים. אבל יותר מד"א לא עלה עה"ד שיהי' חמור מהמת עצמו. כמובן מדברי רבינו והרמב"ם הנ"ל וכן עמא דבר לומר קדיש על בה"ק חוץ לד"א של הקברים ובתוך ד"א אסור כמו ק"ש כמבואר בתה"א שער ההתחלה. וטור סי' שע"ו בשם הגאונים. ולא עוד אלא שמקילים סמוך לקבר ממש. והטעם משום שנהגו להעמיק הקבר יותר מעשרה טפחים. והוי רשות אחרת וכדתני' בברכות ד' כ"ה א' ואם הי' מקום גבוה י' טפחים או נמוך י' טפחים יושב בצדו וקורא ק"ש. וה"ה מת עצמו עד שלא נקבר אי הי' מונח למעלה או למטה מי' טפחים שרי. וכש"כ כשנקבר. ואין בה"ק חמור ממת המונח בגלוי כמבואר בדברי רבינו. ובימי הגמר' הי' המנהג שלא להעמיק הקבר כמש"כ התו' מ"ק ד' ה' ב' ד"ה מוכח: