אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא יג · פירוש ג

פירוש ב

וטעמא מאי אסרוה רבנן דדילמא מקמי כו'. ולא פי' רבינו טעמא דמעוברת ג"כ משום דלמניקה קיימא וא"ל משום דזה פשוט דמעוברת סופה להניק הא ליתא שהרי בגמרא פלפל טובא עד דאוקי אהאי טעמא. ותו. אי הטעם פשוט לא הוי לחז"ל לעשות שני גזירות מעוברת ומניקת. הא במניקת לחוד סגי. אלא ודאי גזירה בפ"ע היא. ורבינו לא גילה לן הטעם. והיינו משום דמעוברת אפי' אי לאו למניקה קיימא כגון שיש לה שדים צומקים דלאחר שילדה שרי' כידוע דעת הגאונים וש"ע וע"ע אות ח' שהוא עפ"י הגמרא. ומכ"מ מעוברת אסור. דמכ"מ מעוברת חבירו מיקרי ובכלל הגזירה היא. וע"כ משום טעם הטפל משום דיחסא. ולא הזכיר רבינו טעמא דמניקה אלא כדי ללמוד דאי אינה ראוי' להניק מותרת להנשא. והיינו צמוק שדים. מיהו לשיטת ר"ת קשה. דס"ל שנדחה לגמרי טעמא דדיחסא. אלא שהוכיח דלא כהר"ש הזקן שהתיר בגרושה. משום דמסתמא דין א' לטעם הא' והשני. וא"כ ממ"נ אי צמקו דדי' מותרת במניקה ה"ה דשרי' במעוברת לטעם הב'. והרי לטעם הא' אסורה. אלא הי' נראה דבאמת לר"ת אפי' צמקו דדיה אסור במניקת. אבל הרא"ש פ' אע"פ הביא דברי ר"ת והסכים עמו לדינא והוא ז"ל כתב שם ובתשובה דאשה שצמקו דדיה מותרת ודמיא למת הולד. וכבר הקשו האחרונים ז"ל. וכ' הב"ש שם סק"כ בזה"ל וי"ל דהא מניקה תנא בחד בבא עם מעוברת א"כ אם יש לה צמוק דדים לאו בכלל מניקה עכ"ל. ולא ידעתי מה הועיל בזה. דא"כ ע"כ צ"ל דמ"ט דמעוברת ויש לה צמוק דדים אסורה. והרי לאו למניקה קיימא. אלא משום דלא פלוג רבנן. ומכ"מ מעוברת חבירו מיקריא. וא"כ לא קשה כמו כן על הר"ש שלא התיר אלא מניקת גרושה משום דמניקת חבירו תניא והיא לאו מניקת חבירו. ומכ"מ מעוברת חבירו שפיר מיקרית ואסורה משום לא פלוג רבנן. ואולי כסבור הב"ש דבפי' התיר הר"ש מעוברת גרושה וליתא כמש"כ באות א'. והק"ן בפ' אע"פ יישב באופן דבאמת צמוק דדים מותר במעוברת ומכ"מ לא קשה הא שנשתנה הדין משום דבמילתא דלא שכיחא כ"כ אפשר דלא פסיקא להש"ס עצמו. משא"כ גרושה. והנראה לי דודאי לא קשה לר"ת במה שנשתנה הדין לפי הטעם. דזה מצוי בכל הש"ס. וע' תו' גיטין ד' י"ב ב' ד"ה גופא שר"ת בעצמו ס"ל שנשתנה הדין לפי המסקנא. אלא במה שנשתנה הפי' של חבירו לדעת הר"ש. דיסוד היתר דמפרש מניקת חבירו שמשועבדת לחבירו. דקשה להר"ש למאי פירשו חבירו אטו ס"ד דמניקת עצמו וגרשה אסור להחזירה. אלא ודאי פירושו שמשועבדת לחבירו. וסבירא לר"ת דא"כ מעוברת חבירו ג"כ צריך אתה לפרש כן. דמשועבדת לחבירו להשגיח שלא תפיל הולד. והיינו אלמנה דכמו דכ"ז שהבעל חי משועבדת כמו מניקה שמשועבדת לאכול מאכלים ראוים לחלב כדי להניק. ה"נ אי נתאלמנה וניזונית מהיתומים. משא"כ גרושה אינה משועבדת לא להעובר ולא להולד. ואף ע"ג דאסורה לגרום להפיל משום פ"נ דולד מכ"מ אינה משועבדת לבעלה לשמור שלא יהא גורם להפיל. וא"כ אינו כפי' מעוברת חבירו לטעם הראשון דחשו משום דחסא שהוא סכנת הולד ואפילו מעוברת גרושה אסורה. אלא ודאי פי' חבירו מה שיש בזה טובת חבירו ואע"ג שאינה משועבדת [וע' שו"ת הגרע"א סי' צ"ה שהסביר ג"כ בזה הדרך] והא דפירשו חבירו י"ל לאפוקי אי מת הולד או צמקו דדיה. וכן מעוברת חבירו לאפוקי מת הולד במעיה או מעוברת רוח וכדומה דמכ"מ מיקרי מעוברת ומניקה בפ"א דנדה לענין שיהא דיין שעתן. אבל מכ"מ אינן של חבירו משום שאין בהם תועלת לחבירו. עכ"פ לדעת רבינו והרמב"ם אפי' צמקה דדיה אסור במעוברת. ולר"ת מותרת בין במעוברת בין במניקה. או אסורה בשתיהם:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה